מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 2

אם מתוך את יליף לה כגון אינון. בבבלי מגילה דף כ"ג ע"ב א"ר יוחנן ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני ר"ח אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת. והיינו דקאמר הכא לדחות ג"ש זו דאם מתוך את יליף א"כ סגין אינון ואין ללמוד גם מקרא דהבדלו אא"כ ילפת גם לג"ש דעדה עדה ושפיר טפי דניליף לה מחד ג"ש דבני ישראל. ולשיטת הבבלי אפשר לומר דלא בעי למילף ג"ש מקרא שלפני הדיבור וכן מוכח מפ"ק דמ"ק דיליף התם דאין מערבין שמחה בשמחה מקרא דשלמה ויעש את החג וגו' ולא יליף מקרא הכתוב בתורה מלא שבוע זאת כדיליף שם בהאי תלמודא. ומיהו צ"ל דגם לשי' דהאי תלמודא פלוגתא דאמוראי היא אם למדין מקודם מ"ת דהא בפ' אלו מגלחין קאמר מניו לאבל ז' ימים שנא' ויעש לאביו אבל וגו'. ופריך בפשיטות ולמדין דבר קודם למתן תורה וקאמר ר' יעקב בר אחא בשם רבי זעירא שמע לה מן הדא ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ושמרתם וגו' כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעה כך אתם שמרו על אחיכם שבעה וכו' ואע"ג דר' יעקב בר אחא גופיה קאמר התם בפ"ק דילפינן להא דלעיל מקרא דמלא שבוע זאת איכא למימר דהכא משמיה דרבי זעירא קאמר והתם משמיה דנפשיה והיינו פלוגתא דאמוראי דאמרן. והתוס' במ"ק לא דקדקו בזה דבפ"ק דף ח' ע"ב ד"ה לפי שאין מערבין וכו' הביאו דרשת הירושלמי בפשיטות ובפ"ג דף כ' ד"ה מה חג שבעה וכו' כתבו כמו כן בפשיטות ובירושלמי משני דאין למדין מקודם מ"ת. ובחיבורי פני המנורה בארתי בזה: