מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 5

שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את הכרת. והכי אמר ר' אלעזר א"ר הושעיה בבבלי מכות דף י"ד ע"ב וכן בריש כריתות ומשמע מהתם נמי דלפום האי דרשא לא איצטריך כרת באחותו לחלק כדאמר הכא אלא דאיצטריך אי לר' יצחק כדאית ליה לדונה בכרת ולא במלקות ולרבנן לומר שאין עונשין מן הדין ועיין בתוס' מכות שם ד"ה ה"ג רש"י וכו':

ויצאו שלמים ויחלקו על כל הקדשים בטומאה. בריש כריתות אמרינן דמדיצאו שלמים סייעתא הוא לר' יוחנן דאית ליה דבר שיצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כיצד והנפש אשר תאכל וכו'. והכא מקשי ליה לר' יוחנן מהא גופה דאם נאמר ללמד על הכלל כולו יצא נימא דללמד לענין לחלק יצא כמו דאמרת באחותו והא בשלמים לא אמרינן הכי דיצאו לחלק על כל הקדשים וכדמסיים ר' חנינא להקושיא דמדתנן במעילה דמצטרפין זה עם זה ע"כ דאין חילוק חטאות בקדשים דהא כל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי כדאמרי' בפרק כלל גדול ד' ע"א ע"א ואמאי נימא ה"נ יחלוקו ולא יצטרפו ומיהו הך מילתא קיימא וכמסקנא דהתם דלענין ללמד על הכלל מה שלמים קדשי המזבח וכו' אמרינן שפיר אבל לענין לחלק לא אמרי' ובכרת באחותו נמי לא אמרי' דמשום לחלק יצאת דלא איצטריך אלא דנפקא לן לחלק מדרשא אחריתא וכדלעיל או מואל אשה לחלק על כל אשה ואשה כדאמר התם ועיין בדיבור דלעיל: