שנייא היא לדיני נפשות דכתיב צדק צדק תרדוף. הכא דריש לה דצריך לחקור הרבה ומה דמצינן להפך בזכות בדיני נפשות מהפכינן וכל היכא דאיכא הכחשה בטלה העדות והא אתייא כמסקנא דהתם. וכבר בארתי ביבמות שם דהא דקאמר לעיל דאפי' בד"נ ס"ל לרב לא בטלה העדות לאו דברי רב הן אלא דהש"ס קאמר הכי וכר' מנא דס"ל דרב מדמי ד"נ לד"מ ור' אבין פליג עליה וס"ל דלא קאמר רב אלא בד"מ. ומיהו לענין דיני ממונות לא קאי המסקנא התם כן דמסקינן בפ זה בורר דף ל"א דבארנקי שחורה ובארנקי לבנה והיינו דהכא מן הכיס או מן הצרור עדות א' הוי ואפי' מנה לבן ומנה שחור קאמר התם דלא הוי הכחשה ואפי' עד בעד ומצטרפין:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6b37e9a3378c0e000930bbc46c46cae9bebe619d6c5d88b4a88f09e3e08337c1