ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית. ודין מסית לו וכל הני דקאמר איכא למימר דנ"מ אליבא דר"ש כדפרישנא במתני' אבל הנכון דלישנא בעלמא קמפרש ולתרץ לשון הכתוב דכשהוא מדבר בלשון גבוה ובלה"ק הכתוב קוראו מסית וכשהוא מדבר בכל לשון ואינו מעיז כ"כ לומר כך היא חובותינו וכו' נקרא לשון נמוך ונעשה מסית ונעשה מדיח דקאמר ר"ל כשהיא מדבר בזה הלשון שייך לקראו כזה או כזה ואם משנה בלשונו אתה קורא אותו לפי מה שהוא מדבר אלא דמן הסתם כשאומר להיחיד מדבר בלשון גבוה והעזה ואם לרבים אין לו העזה לומר להם כן וכן אומר להם בכל לשון שכולם יבינו אותו ולפיכך זה נקרא מסית וזה נקרא מדיח ואין כאן נ"מ לדינא ולא מידי:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 12 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6b37e9a3378c0e000930bbc46c46cae9bebe619d6c5d88b4a88f09e3e08337c1