הא אמירה. משמע שהודה ר' יוחנן דכה"ג איכא למיבעי וכן מסיק בתיבעי לך התם דף מ"ג ע"א בא' מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו זכות ונשתתק. והרמב"ם ז"ל בפ"י מסנהדרין הל' ד' כתב בפשיטות אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות ונשתתק או מת קודם שילמד זכות ויאמר מאיזה טעם מזכה הרי הוא כמי שאינו ולכאורה צ"ע דהא התם דחי לה הפשיטות וקאמר זיכה פשיטא לי אמר תיבעי לך וכן הכא קאי בבעיא ואיך נאמר דדיחויא בעלמא היא לענין ספק נפשות. ואפשר דהוא ז"ל היה מפרש לה בלשון תמיה הא אמירה וכי אכתי צריכא לך למיבעי אפי' בכה"ג הרי לא פירש דבריו וטעמו וא"כ הרי הוא כמי שאינו:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6b37e9a3378c0e000930bbc46c46cae9bebe619d6c5d88b4a88f09e3e08337c1