מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 6 · Segment 7

אגיסו אית תניי תני יש לו בנים וחתנים וכו'. מכאן למדו המפרשים לדעת הרי"ף ז"ל לומר דאף בראשון בשני אמרינן תרי בעל כאשתו וכמו דבן גיסו מאחות אשתו פסול הוא כן נמי חתן גיסו כדמחלק הכא בהדיא דדוקא מאשה אחרת הוא דאין לו בנים וחתנים אבל מאחות אשתו אף חתנים יש לו וכמו שהביא הוא י"ל להך דהכא ואפשר שגם שהרי"ף ז"ל הביא לדהכא לא היה דעתו אלא ללמוד בן גיסו מאחות אשתו מכאן כמו שנראה דבזה הוא שחולק על גאון ז"ל וע"ש והביא בעל המאור ז"ל שצוה למחוק וכו' דאף דעת רב האי גאון ז"ל להכשיר בחתן גיסו דוקא ולא בבן גיסו ואין להאריך בזה בשכבר מבואר בדברי גדולי האחרונים ז"ל. והרא"ש ז"ל כתב דאפשר דהירוש' פליג אגמרא דידן. ובזה אני אומר דמאחר שהוא ז"ל כתב בלשון אפשר יש להעיר בזה ולומר דגם דעת הש"ס הזה לפי המסקנא דלקמן הוא כדעת הגמרא דילן דפסקו שם הלכה כר' יוסי בגיסו לבדו והיינו לאפוקי תתן גיסו דאלו בן גיסו פסול משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו הוי וכדפי' רש"י ז"ל וכן יסבור הש"ס דהכא ולקמן בד"ה משה מהו הכרחתי דלדעת הסוברים להכריח מכאן דשלישי בראשון פסול הוא א"כ ע"כ דסובר הש"ס לפי המסקנא דבן גיסו מאחות אשתו הוא דפסול אבל לא חתן גיסו וכדעת רוב גדולי האחרונים ז"ל וע"ש: