ואמרין ליה גדף וכו'. הרמב"ם ז"ל שם בהל' ח' סתם דבריו וכתב כלשון המשנה אמור מה ששמעת בפירוש. ומה שכתב התוי"ט בזה דקושית הש"ס דהכא ל"ק אין דבריו מוכרחים וכי היאך נלמד ממחיקת השם בסוטה שא"א כלל בענין אחר אבל הכא אפשר כדמפרש האי ש"ס ולכאורה יש להכריח כן מדאמרינן אחד השומע מפי השומע וכו' כדלקמן וכן התם בדף ס' ע"א ונלמד ממתני' ואי אמרת דבפירוש ממש קאמר העד א"כ לאו שומע מפי שומע הוא אלא שהן שומעין בפירוש לברכת השם אלא דיש לדחות דהרי אין העד מתכוין לברכת השם. שוב מצאתי בחידושי הר"ן ז"ל שכתב לדחות כן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 8 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6b37e9a3378c0e000930bbc46c46cae9bebe619d6c5d88b4a88f09e3e08337c1