מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 9

נטע וזמר בשבת וכו'. הכא קאמר דלכ"ע חייב שתים אבל בבבלי פ' כלל גדול דף ע"ג ע"ב תנא הזורע והזומר והנוטע וכו' כולן מלאכה אתת הן מאי קמ"ל העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שבת מלבד בזומר וצריך לעצים חייב שתים כרב כהנא דהתם. ודע דהתוס' כתבו שם ד"ה משום זורע דאין להוכיח מכאן שצריך להתרות אתולדה משום אב וכו' וכתבו דמההיא דריש פ' תולין משום מאי מתרינן ביה ג"כ יש לדחות וכו' וכ"כ בריש ב"ק אבל בריש מ"ק ד"ה משום מאי מתרינן ביה כתבו בפשיטות דאין אדם לוקה ולא נהרג אלא בהתראה שמתרינן בו לא תעשה הך איסורא כדמפקינן בסנהדרין מקרא דצריך לפרש שם האיסור בהדיא. וכן נראה לכאורה מסוגיא דהאי ש"ס בהלכה דלקמן דקאמר שאם התרו בו משום אם וכו' אלא דיש לדחות דה"ק שאם התרו באחד מהם הוי התראה ולא שצריך דוקא להזכיר בפירוש שם העבירה אלא דגם אם התרו בו סתם חייב וכעין שפירשו לההיא דפ' תולין ובאמת דבפ' היו בודקין דף מ' ומ"א אינו מבואר בהדיא דצריך להזכיר שם האיסור בהתראה וע"ש ודבריהם דמ"ק צ"ע. וכבר כתבתי במקום אחר דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דדעתו כדעת ר"ח ז"ל דאין צריך להתרות בפי' שם האיסור ובהל' שבת לא זכר מזה ומדבריו בפ"ז שם הל' ז' שכתב א"כ מה הפרש יש בין האבות והתולדות אין ביניהן הפרש אלא לענין קרבן בלבד וכו' משמע דאין נ"מ אחרת וא"צ לידע בהתראה בתולדה מאיזה אב היא. וכן נראה מדבריו בדין התראה בפ' י"ב מהל' סנהדרין הל' ב' שכתב כיצד מתרין בו אומרין לו פרוש או אל תעשה שזו עבירה היא וחייב אתה עליה מיתת ב"ד או מלקות. הרי שלא הצריך להזכיר שם העבירה ולהודיעו מפני מה הוא חייב ועיין לעיל בפ' הנזכר מה שכתבתי מענין התראה: