מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 23

אדם ששלחו אחריו שלשה פעמים ולא בא וכו' מקבלין העדות בלא בעל דין. הא מסייעא להגי' הכתובה בתוס' פ' הגוזל ומאכיל דף קי"ב ע"ב גבי אין מקבלין עדים שלא בפני ב"ד אא"כ היה חולה או עדיו וכו' או שלחו אחריו ולא בא. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' עדות הלכה י"א העתיק ושלחו כגי' הספרים אשר לפנינו שם וכבר עמדו הראשונים וגדולי האחרונים על דין זה והתוס' כתבו שם ודין גדול הוא זה. ומסקנת הפוסקים דאין מקבלין אלא היכא דאיכא אונס. ומיהו מה שהביא הב"י בסי' כ"ח בשם תשו' הריב"ש דאם קבלו שלא בפני בע"ד אין דנין על פיהם וכן הוא בירושלמי ע"ש מסוגיא זו לא נמצינו למדין כן דמה שאמרו אם בא וערער ערעורו קיים כדפרישית בפנים הוא ועל דעבדין ליה גזר דין קאמר ובשם תשובת הרשב"א הביא שם לקמן ללמוד מההיא דר' ירמיה דאם אינו מצוי בעיר מודה הוא דמקבלין. ומסוגיא זו ראיה לפסק ר"י במישרים נתיב ב' והביאו הב"י והרב בהגהה שם דכלי ששלחו אחריו ולא בא וצריך היא לדון לפני אותן הדיינים דמקבלין ומההיא דאלכסא פ' הכותב וכן לקמן פ' כל הנשבעין דקאמר התם אין אתא הא טבאות ואי לא אנן מחלטין נכסייא אין ראיה דהא מסיק התם והוא שעמד בדין וברח וכו' וא"כ משעמד בדין כבר קבלו העדות בפניו וע"ש בהלכה ז' ד"ה ליכא:

ספרים שזכה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותן ח"ל. משמע דכל ספרים בכלל הן דלישנא דהאי ש"ס בספרי תורה לומר בפירוש ס"ח או אורייא כמו שתמצא בפ' אלו נאמרין וביומא פ"ז כד דהיא חדא אורייא ובכמה מקומות. אא"כ התנה מתחלה ע"מ להוציא מוציא ולאו דוקא בכתב קאמר ומכ"ש אם הביא ספרים על מנת להוציא מוציא: