גמרא והוה לזה במתנה ולזה בירושה וכל לזה בירושה כו'. הא דמעיקרא מקדים מתנה משום דבה עסיק ואתי דהיא בנן נוקבן כו' דאייתא ומסיים בהקדמת ירושה דכן הוא סדרן במתניתין דשם:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 131a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ש ד"ה שהוא תנאי ב"ד (בסופו). והיה לכם לשנות משנתכם כד"ה ולא אליבא דיחידאה. ואע"ג דרבי פסק להדיא כוותיה מ"מ טוב יותר לאוקמי מתני' כד"ה כ"כ לקמן בסוף הסוגיא. וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (י"ג) ד"ה והא ולקמן (קמ"ט ב) ד"ה דקא. אך ק"ק הא דק"ל יחידאה דהרי גם ראב"ע לקמן כוותיה אזלא כדפי' הרשב"ם שם וכן פרש"י בכתובות. וחכמים דיבנה משמע ג"כ דהסכימו עמו בזה. ובאמת אין הכרח לפרש כן בדראב"ע דאפי' אם תנן יסבון אין להם בחייו:
ר"ש ד"ה וא"ל רבי יסבון תנן. ואם מכר לאחר מכן הוי טרפא כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482