רש"ש על בבא בתרא · דף 150b

גמרא שכ"מ דתנן כו'. וה"ה לענין דלא בעי קנין אם מת למאי דמסקינן לקמן (קנ"א ב'):

שם אמימר אמר מטלטלי כו' ואיתנהו בעינייהו כו'. לפי' רש"י בר"פ אע"פ דליתנייהו בעינייהו היינו שאבדו קשה פשיטא דדוקא באיתנהו דאי אבדו מאי שיור שייך בהו. ולפי' הרי"ף שם א"ש:

שם אמר נכסי לפלניא עבדא איקרי נכסי דתנן הכותב כל נכסיו כו'. קשה דילמא דוקא בכל נכסי הוא בכלל אבל בלא כל לא כדלעיל גבי מטלטלי לפלניא. ולעיל (בר"ד ס"ב) משמע בפי' רשב"ם ותוס' דגרסי הכא כל נכסי לפלניא ומהתוס' דשם משמע דגרסי נמי נכסיי או דמנקדי נכסי בפתח. וברי"ף ורא"ש הגי' הכותב נכסיו בלא מלת כל וא"ש ג"כ. אבל מהר"ן פ"ק דגיטין (קמ"ה ב') מוכח דבאמר ל"ג כל ובהכותב גורס כל ודאי קשיא:

ר"ש ד"ה מברחת (בסופו). כדמשני התם עשאום כו' אליבא דר"ש. התוס' שם גרסי ואליבא דר"ש בו' וע"ש הנ"מ בין הגרסאות:

ר"ש ד"ה ואיתנהו. כדאמר אמימר בפ' אע"פ. וכ"כ התוס'. ולפנינו שם לא נזכר שמו:

ר"ש ד"ה אמר נכסי לפלניא. איזו דבר קרוי ממון וה"ה כו'. משמע דלשון נכסי עיקרו הונח על ממון וא"כ לא א"ש מאי דקאמר זוזי איקרי נכסי פשיטא הרי הם עיקרן של ממון:

תד"ה ואלו. ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דיכוונו לרבנן דר"ש במתניתין דשם דהא לדידהו אי לא הוי קני לוקח קני בעל ולכן אית לן למימר דלמתנה גמורה איכוונה וכמו שכתבו שם בד"ה עשאום בשם ר"ת. ודבריהם לקמן בד"ה אפילו שכ' דאי בכל נכסים פשיטא דלא קנה כו' תמוהים דהא לדידי לרבנן דר"ש ולמהרש"א לרב ענן אפי' בכולה קנה ולדידי י"ל דלרבנן כיון דאי לא קני לוקח קני בעל לכן אפי' גילוי דעתא לא תיהני:

תד"ה מטלטלין. ולא דמי להא כו' מטלטלי לא קאמינא כו'. לכאורה התם היינו דכתב לה מטלטלי והכא ר"ל דשיירן ולא כתבן כלל לא לבניו ולא לה: