ר"ש ד"ה ספק ה' זיבות. וראתה ה' חדשים ג"י רצופים כו'. אינו ר"ל דבינתיים ודאי לא ראתה דא"כ מפעם ראשון ואילך הי' ודאי תחלת נדה כמו שנתבאר בערכין (ח') בסוגיא דטועה. אלא שבאותן הימים ספק לה:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 166a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ש ד"ה ואין השאר שבסה"ע. ור"ע דאמר התם כו'. כצ"ל וע"ש:
תד"ה א"ה והגמרא היה יודע שכ"ה מברייתא אחת כו'. עי' נדרים (ד' ב') ובר"ן ורא"ש שם ד"ה א"ה היינו רישא. ונראה דכ"ה ג"כ כוונת הר"ח כאן:
תד"ה אר"א. דלא קאתי לדחויי דאביי. כצ"ל:
בסה"ד כי ההוא דרב אסי כו'. כצ"ל:
תד"ה לפי. ול"ג בדינרין של כסף לא ידענא כו'. כצ"ל:
בא"ד אם נפשך לומר כיון שיאמר זוזי כו'. כצ"ל:
תד"ה נכנס (בע"ב) כי מוקי טעמא דר"ע דלא חייש לפשיעה. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482