ר"ש ד"ה הניחא למ"ד. וכל היכא דאיתא בעין הדרא לנגזל. כ"נ דצ"ל:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 44a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ש ד"ה אלא כדרבין. שהיתה משועבדת לבע"ח. ל"ד דאנן הוא דחיישינן דילמא יש עליו בע"ח ע' לקמן (מ"ו ב) תד"ה לוקח הא':
תד"ה דדוקא. כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן. ק"ל דהא מוקמינן במית גזלן וע"כ איירי בהניח קרקע דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. וא"כ אפי' שלא באחריות ישאר הקושיא מדמי מי מיאש דהוא עצמו יוכל לגבות מהיורשים לפי מאי דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין ע"ש בריש הגוזל ומאכיל:
בא"ד וקשה לר"י דבירושלמי אמר דיאוש מועיל בקרקע כו'. הירוש' הוא בספ"ז דכלאים ולפי מה שבארו הר"ש שם במ"ו והתוס' עצמם בסוכה (ל' ב) ד"ה וקרקע ע"ש אין משם קושיא כלל:
תד"ה אלא. עי' מהר"ם דמסיק דפסול דנוגע בעדות הוא מפאת דאדם קרוב אצל עצמו ולא מפני שהוא משקר. והש"ך בר"ס ל"ז חולק עליו ע"ש. ונ"ל ראיה להש"ך מהתוס' לקמן (מ"ז) סד"ה קבלן שכ' דמשום אחלופי כו' לא יעיד שקר אלמא דטעמא הוא משום דחשדינן ליה במשקר ועמ"ש לקמן (קנ"ט) עוד ראיה ברורה מהגמרא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482