גמרא אמר רבא הלכתא צריך למחות בסוף כל ג'. מרשב"ם ותוס' נראה דל"ג ליה וכן לא העתיקוהו הרי"ף והרא"ש. אך הב"י בסי' קמ"ו אות ח' כתב בדין זה והכי אסיק רבא:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 39b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה לית בה. דבפ' כו' מייתי עלה הא דאר"י כו'. ע"ש דמאמר ר"י קדים לה ואולי מלת הא ט"ס או דצ"ל הא עלה דר"י ור"ל דמייתי הא דרבה בר"ה עלה דר"י ומ"מ צ"ע דשם אינו במשמע דשייכא להא דר"י אלא מאמר בפ"ע הוא:
תד"ה מ"ד. תימה כו' דרבא קאמר לקמן כו' ולעיל פסק רבא כו'. יותר ה"ל להקשות מדר"נ אדר"נ. דעל רבא י"ל דמשמיה דרביה קאמר וליה לא ס"ל. והא דקאמר עלייהו אי ק"ל הא ק"ל כו' י"ל דל"ל קושיא על הא דמחאה בפני ב' אבל מ"מ ל"ל מסברא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482