רש"ש על בבא בתרא · דף 148a

ר"ש ד"ה במעמד שלשתן. אפ"ה מטבע כו' מהאי טעמא דהלואתי לפלוני. לכאורה ל"צ לזה דהא נקנית במשיכה:

ר"ש ד"ה איבעי'. ואילן המחובר כקרקע דמי כו'. מלשון זה משמע דס"ל דפירות המחוברין לא הוו כקרקע לענין שיור. אי משום דטעם שיור קרקע הוא דבעינן דבר המתקיים ופירות עומדין להתלש אף דלענין הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כ"ש הוויין כקרקע לעיל (קל"ב ב') יש לחלק. או דמיירי שא"צ לקרקע עוד. וכ"מ מלשונו בדבור הסמוך ויותר מבואר בד"ה שייר לעצמו בפי' ל"א. וכ"מ מקושיית התוס' ועוד מה יש לחוש בשיור קרקע כו'. וזה דלא כהמהרש"א. ולשיטתו ל"י למה נדחק על הא דלא מפרש הרשב"ם אם שייר מקום לבעל הפרי דא"כ מאי נ"מ דבראשון הא הוי שיור פירות. ולשני ממ"נ הוי בלא שיור. וכן בסוף דבריו מש"כ מיהו כו' תמוה דא"כ מאי נ"מ לענין שכ"מ דהא מ"מ פירי הוי שיור:

תד"ה ש"מ (הא'). דש"מ שהודה קנה כו' מדקני בגר. כצ"ל:

תד"ה ש"מ (הב'). דליתא בבריא שיכול למחול כו' משא"כ בש"מ כדאמר לעיל. ר"ל בדף הסמוך שאמר ר"נ מודה שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ דא"י למחלו והמציין טעה:

תד"ה איבעיא. ועוד דשיעורא דשיור הוה כדי פרנסתו. כצ"ל:

בא"ד ע"כ נראה לר"י דאדלעיל קאי ידור פלוני בבית זה וכו' לא"כ. כצ"ל: