גמרא א"ל לא צריכא דקדים כו'. הנ"י העתיק דילמא קדים כו' והוא יותר נכון:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 4b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה סינופי ירכי. ור"ח פי' כו' וזהו לשון סניפין. נראה דיכוון להא דאיתא במנחות (צ"ו) במשנה סניפין של זהב כו' וכן שם בגמרא (צ"ד ב) ע"ש:
רש"י ד"ה אלא בשטרא. ואם עשוהו שנים יעידו עדים כו'. תימה דלמה נצרך שטר כלל וכקושיית רבא מפרזיקא ותירוצא דר"א שם לא יעלה הכא:
גמרא דמי קנים בזול. עי' לקמן (קמ"ו ב) עד כמה בזול כו':
רש"י ד"ה דת"ק סבר. שכבר יצא מהם זכאי בב"ד כו'. ביבמות (ל"ז ב) יש פלוגתא דאמוראי בכה"ג. ודוקא בב"ד קאמר ר"ל שכבר היה דין ביניהם וב"ד פטרוהו כדהתם ע"ש. ולכן מה שהקשה הגה"ה שבתוס' לק"מ:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482