רש"ש על בבא בתרא · דף 89a

גמרא מוהיה אם לא תשמע. בו' כצ"ל:

שם ת"ר מניין שאין מעיינין כו'. הך ברייתא צ"ל קודם מהך דלעיל כפי סדר הכתובים וכ"מ מהסימן:

שם אר"י מסורא ל"י לך בביתך כו' ל"י לך בכיסך. גם כאן צריך להפך סדר הדרשות כנ"ל:

בסה"ע וקנה ומתנה שלה איני יודע. יש לחלק זה מהא דכתב התוס' בשבועות (כ') בד"ה איסור דאין דרך משנה וברייתא שיסתפק כו' ע"ש:

ר"ש ד"ה ת"ל איפה שלמה. משמע דל"ג הכא וצדק. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ת"ר ל"י לך בכיסך. דמצי למיכתב ל"י לך אבן ואבן איפה ואיפה כי אם אבן ואיפה שלמה וצדק כו'. כ"נ דצ"ל ודריש יהיה לך דכתיב בכל חד דהוה מצי למיכללינהו בחדא ועי' מהרש"ל:

ר"ש ד"ה ה"ג דמתקני. ב"ד קדמונים התקינו המשקלות כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ל"י שקול לי א' א'. ולא היא כו' שהרי ההכרעות הוא טפח ומכריע רבע הכרע ליטרא. כצ"ל. והמכוון הוא שכמות הכרע טפח לעולם לפי ערך כובד דבר הנשקל דכמו שאם הנשקל ליטרא הכרעת טפחו הוא א' ממאה לליטרא כן לעשרה ליטרות הוא א' ממאה לעשרה ליטרות וכן ברבע ליטרא הכרעת טפחו א' ממאה לרבע ליטרא ועי' בסמ"ע סי' רל"א ס"ק כ"ה. ולא תקשה מהא דלקמן דשל גרומי ושל צמרים דבעי הכרעתם ב' וג' טפחים לפי' הרשב"ם שם. דש"ה שהקנה שלהם יותר גדול וזה ידוע דלפי ערך ריחוקו מהלשון שהוא באמצעו כן הוא ערך הכרעתו. אך לכאורה קשה למש"כ הרשב"ם במשנה דנפיש יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל. וי"ל דהתם משום הכרעת כובד הכף שהוא שוה בכל הנשקלים: