גמרא בונין אה"כ באמצע פשיטא כו'. הנקודות מיותרות כי אין זה פיסקא אלא נקטיה לקושיא כמ"ש התוס':
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 2b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם גג הסמוך לחצר חבירו עושין לו כו'. לקמן הגי' עושה וכן נכון דהרי לא קאי אלא על בעל הגג לבד ע"ש ברא"ש:
רש"י ד"ה קידש. לישנא דקרא נקיט פן תוקדש. לכאורה ה"נ להגיה תקדש כדכתיב. ואולי נקיט לישנא דדרשא בקדושין (נ"ו ב) תוקד אש דילפינן מזה דאסור בהנאה:
רש"י ד"ה וטעמא דרצו. ולקמן פריך כשרצו מאי הוה כו'. לפנינו שם לא פריך אלא ללישנא דפלוגתא ע"ש בתוס'. אבל באמת קושיא ראשונה דשם יפול גם ללישנא דגודא:
תד"ה וחייב (בסופו). ועוד כו' במזיד דוקא ה"ל להתחייב. עמש"כ בכלאים פ"ז מ"ה:
תד"ה גנה. וא"ת ולמ"ד כו' דאפי' בחצר כו' כ"ש בגנה. אבל הרא"ש ונ"י כתבו דלמ"ד הז"ר שמיה היזק חצר עדיף מגנה דאפי' במקום שנהגו שלא לגדור מחייבין אותו:
תד"ה הזיקא. ורשב"ג אע"ג כו' מ"מ כו'. לכאורה ה"נ דדלת אינה משום הז"ר אלא משום שמירה דומיא דדלתים לעיר. וי"ל דדעתם ז"ל דא"כ הל"ל גם בריח כמו בעיר. אבל בתוס' הביאוה הרי"ף והרא"ש איתא גם בחצר נגר ומנעול ועי' סמ"ע ר"ס קס"א:
תד"ה שאני. תימה כו'. לכאורה איכא למימר דשם מיירי ברצו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482