תד"ה הוי מחויב. ונראה לר"י כו' אלא מסברא כו' והא דקאמר כו' מדתני ר"א שבועת כו'. ר"ל וכיון דאית ליה סברא קרא ל"ל. וק"ל דהלא יל"פ דעיקר דין מתוך שאיל"מ צריכא קרא. רק בהאי עובדא דנסכא יכול לישבע דדידיה חטף משום מיגו. בזה ס"ל לר' אבא מסברא דל"א מיגו משבועה לשבועה בשבועת עד אחד וכמו שהטעים הר"ן בפרק כל הנשבעין אלא כיון דא"י לישבע אותה שבועה שהעד מחייבו מיקרי א"י לישבע ומשלם מקרא דתני ר' אמי. ורב ושמואל ג"כ לא פליגי אלא על דרשת ר' אמי ולכן אע"פ שאי"ל אותה שבועה שהעד מחייבו לא מחייבינן ליה לשלם מפני זה. מ"מ בכדי לא פטרינן ליה וישבע דדידיה חטף ודו"ק:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 34a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה הוה יתיב. עמש"כ ע"ד בשבועות מ"ז בס"ד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482