רש"ש על בבא בתרא · דף 101b

ר"ש ד"ה ומקשינן והא קא נגעי כוכין. של זוית ושני הכתלים כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה כמה הויא להו. וז' אוירים בינתיים של ז' אמות. נ"פ דאע"ג דפי' לעיל דכוכין שבזויות אינו מרחיק רק חצי אמה מהכותל וא"כ אין ביניהם רק כדי אלכסון של חצי אמה על ח"א. מ"מ השתא דמשני דעבידי כחרתא א"כ הולכין גם המה זה אצל זה כהשאר לכן צריכין ג"כ ריוח אמה ביניהם:

בא"ד כולן יוצאין כו' דרך שם. לכאורה אותן שאצל הזוית לא יגיעו אליו כי הוא רחוק מהזוית עצמה כחצי אלכסון שהוא ה' אמות וחצי וחצי חומש ונוכל לעמוד עליהם בכוון בחשבון המשלשים ואכ"מ:

ר"ש ד"ה מת מושכב. שלא היה להם פנאי כו' ומיהו כו' נוטל גם את תפוסתו כו'. ובסה"ע כ' א"נ אם ישראל כו' עד שיהיה להם פנאי כו' הלכך אין להם לא תפוסה. נראה דהחילוק הוא דהכא היה דעתם שישאר שם לעולם לכן יש לו תפוסה. ושם נקבר אדעתא לפנותו לכן אין לו תפוסה. אבל קשה לקמן בסד"ה מצא שלשה שכ' אבל מצאן רצופין כו' ע"מ לפנותן כו' ואיתא בברייתא דיש להן תפוסה. ולקמן בסה"פ בד"ה אדעתא לטלו כ' דלגמרי נקברו לשם ור"ל שלא לפנותם והוה א"ש הא דיש להם תפוסה וצ"ע:

תד"ה המוצא (בדף הסמוך). ונראה לפרש כו' ולא כידוע כו'. כצ"ל בכ"ף: