רש"י ד"ה למימעל. וקודם שתכלה זמן בדיקתו כו' נהנה כו'. משמע דלאחר שמונים ודאי מעל. ונ"ל מזה ראיה לדעת מהרש"ל הובאה בש"ע יו"ד סימן ש"ה דבפדה בכור בתוך למ"ד בסתם דעתו שיחול הפדיון בעת שראוי להפדות. ודלא כש"ך שם. ולדעת שמואל לקמן (מט) המ"ל נ"מ אם נתעכל הפדיון בתוך שמונים אם צריך לחזור ולפדות:
קריאה במקור
רש"ש על בכורות · דף 39a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה שיהו. אלא כמו שפירשתי מתחלה כדמשמע בפרק הערל כו'. אמת שרש"י בעצמו פירש שם כן. אבל אנכי בענ"ד איני רואה שם שום הכרע שלא לפרש כמו שפירש כאן. או אפי' כההיא דמכות:
בסה"ד ונראה דכפרים המשולשים כו'. לא הוי לא כי האי כו'. לכאורה שם הוא מכוון לפירושם דכאן. ואולי ר"ל לפרש"י דכאן. ויש לדחוק דכוונו אף לפי פירושם:
גמרא ח"מ והכי קתני כו'. אבל נעקרו שוחטין ריב"ק כו' רחב"א כו'. עמש"כ לעיל בר"פ טעם פלוגתתן:
שם דכ"ע כו' וחסרון מבפנים שמיה חסרון כו' כאן כשנבראה באחת מעיקרא. פרש"י דליכא חסרון. מכאן ק"ל על הרמב"ם בספ"ח מהלכות שחיטה דמפרש לחסורה דח' מיני טרפות דהיינו בתחלת ברייתה וכן סתם הש"ך אחריו בסימן כ"ט סק"ה. ועיין לקמן (מה) חסר שאין בו אלא מאתים ופרש"י שנברא חסר כו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c4f11288226739c2df93089c092d12beafb3c2e61dcb016755d87bd99659b812