רש"ש על בכורות · דף 13a

רש"י ד"ה דזוטרן. וכולה מס' איירי בבכור בהמה טהורה. ל"ד דשני פרקים אחרונים לא איירו ביה:

רש"י ד"ה בבהמתו. בעדרו. נראה דר"ל בעודה בעדרו היינו שלא משך:

רש"י ד"ה וממונו במשיכה. במסכת קדושין. הס"ד. ומה"ד מיד עמיתך:

תד"ה מיד. שזה מקבל מעות וזה מושך אצלו החפץ. כ"נ דצ"ל:

בסה"ד ומשיכה במציאה והפקר. ק"ל היכן מצינו שמשיכה קונה בהם דלמא לא קנם עד שיבואו לרשותו. דמשמע מפרש"י דבזה ודאי קני אפילו את"ל דמשיכה לא קני. אבל קשה מהא דע"ז (עא) דהביא אמימר ראיה דמשיכה קונה בכותי דמשדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו. וכן מהא דמייתי שם רבינא מהא דב"נ היה נהרג על הגזל. דלמא התם משום דבאו לרשותם הוא. וי"ל דע"כ לא כתב רש"י דכשבאו לרשותו קונה אלא היכא דלא מיחסרי נתינת מעות. אבל הני דמחסרי נתינת מעות כי היכי דמשיכה לא מהני כמו כן לא קני בבאו לרשותו וע"ש בתוספות:

תד"ה אימא (בסופו). ועי"ל כו'. אלא בקנין חדש כגון כסף (לר"ל) או משיכה (לריו"ח). והמה חדשים מפני שאינן קונין בישראל. ומדוע לא התחוור בזה הצ"ק: