רש"ש על בכורות · דף 28a

גמרא ואידך אי מהתם איכא למימר האי לך יהיה לימד על בכור בע"מ כו'. כצ"ל:

שם ת"ש דתניא בכור בזה"ז כו' אחר שנתו כו'. עפרש"י וק"ל דקארי לה מאי קארי לה. ולעד"נ לפרש איפכא דקס"ד כיון דרק מפני השבת אבידה התירו להשהותו ל' יום. לא שייך זה בנולד לו מום בתוך שנתו שהרי די לו שהות עד מישלם שתי':

שם אבל מפני השבת אבידה כו'. כלשון זה הוא בב"מ (צא ב) במשנה. בתשו' שיבת ציון סי' כ"ד הביא בשם אביו המצליח ראיה מכאן דמצות אכילה בתוך שנה בבע"מ אינה אלא מדרבנן. דאם היה מה"ת איך יקילו בה מפני השבת אבידה (עיין לקמן ר"ד לב). והוא נגד דעת הרמב"ם שהביא שם דסובר שהוא מה"ת. ול"נ דאין מזה סתירה לדעת הרמב"ם. דאף הוא ז"ל מודה דמה"ת אין מונין לו השנה אלא משעה שנפל בו המום דראוי אז לאכילה כמו בתם דאין מונין לו אלא משעה שראוי להרצאה כמו שהבאתי לעיל מר"ה:

רש"י ד"ה ואידך (שברה"ע). נפקא ליה מלך יהיה. כצ"ל. וכן בב' דבורים הסמוכים:

רש"י ד"ה כל י"ב חדש. משנולד. וכן פי' הרע"ב. מבואר להדיא כדעת הב"י ביו"ד סימן ש"ו ודלא כהש"ך שם סקי"ד. ותימה עליו שהעלים עינו מפרש"י שלפנינו:

רש"י ד"ה היכא דנולד בו מום לאחר שנתו כו'. כצ"ל דבור אחד:

תד"ה שלא. והמ"ל אחד עשר של מעשר יוכיח ולישני כדמשני כו'. כצ"ל. וכוונתם להא דפריך בזבחים (מט) על הא דקאמר שם כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ממותר הפסח. המ"ל נמי מאחד עשר ויתורץ ג"כ באותו תירוץ דמשני על מותר הפסח כמש"כ התוספות שם ונכון בס"ד ודלא כצ"ק וגה"ש: