משנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש. כתב הרמב"ם בספר המצות עשין כ"ב וז"ל צונו לשמור המקדש וכו' ובמכילתא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש הנה נתבאר לך ששמירת המקדש מצות עשה וכו' ע"ש. ובלאוין ס"ז כתב וז"ל הזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש וכו' והוא אומרו יתברך ושמרתם את משמרת הקדש וכו' ולשון מכילתא וכו' ע"ש. והסמ"ג עשין קס"ה כתב דמ"ע לשמור המקדש אמנם בלאוין לאו של ביטול שמירת המקדש השמיטו. ולפום ריהטא צריך ישוב דמה יענה סמ"ג למכילתא שהביא הרמב"ם דכרוזא קרי שיש לא תעשה בדבר. והרב הגדול מהר"י רוזאניס בסוף ספר פרשת דרכים בדרך מצותך ח"ב כתב דהסמ"ג סקל אזהרה זו מחשבון הרמב"ם ולשון ספרי מורה בהדיא כדברי הר"מ עכ"ל וק"ק דהול"ל לשון מכילתא שהביא הרמב"ם דהיא מבוררת ומפורשת כהרמב"ם. אבל מהספרי לא יש ראיה כל כך וכך היא שנויה בריתא דספרי ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח אזהרה היא לבית דין של ישראל להזהיר לכהנים שתהא העבודה נעשית כתקנה וכו' ע"ש עיניך הרואות דאין דברי הרמב"ם שוים לספרי חדא דהרמב"ם כתב הזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש וכו' ובספרי אמרו אזהרה לב"ד שתהא העבודה וכו' ובשגם נדחוק לשון ספרי ונאמר דקרא משתעי ודאי בשמירת המקדש כדכתיב ושמרתם את משמרת הקדש. אודי לי מיהא דהספרי קאמר אזהרה לב"ד וכו' והרמב"ם לא כתב כן. ותו דמהספרי יש לדחות דאזהרה דקתני לאו דוקא כמ"ש הרב מופת הדור מהרח"א בדרך הקדש דף י"א. ועל הכל דהרמב"ם גלה סודו דמפיק לה מהמכילתא והמכילתא מבוררת כדבריו. ואולי דט"ס בפרשת דרכים וצ"ל לשון מכילתא:
וחזה הוית להרב כנסת הגדולה בהגהותיו על הר"מ פ"ח דבית הבחירה שכתב וז"ל ולשון שמירה היא וכו' יראה שמכוין רבינו למה שאמרו בגמרא כל מקום שנאמר השמר וכו' וכמה מהדוחק בזה דבעלמא מילת השמר מובנת היא אזהרה וכו' אבל ושמרתם משמרת הקדש אין כאן שום מניעה וכו' ועוד אם כל לשון שמירה היא אזהרה איך אמר למעלה שהיא מ"ע וכו' ולכן נראה דגם רבינו מודה דלא כל לשון שמירה וכו' או במקום שאפשר להתפרש השמר מעשות הדבר הזה כדכתיב ושמרתם את משמרת הקדש וכו' ולא יהיה עוד קצף וכו' אבל בספרי אמרו בפירוש דמקרא דושמרתם את משמרת הקדש הוי מ"ע עכ"ל וקשה בעיני דלא זכר לשון המכילתא שהביא הרמב"ם גופיה בספר המצות למחזיק ולמעוז לו ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה תו קשה מ"ש הרב ז"ל דבספרי אמרו מ"ע דכבר כתבנו לשון ספרי דקאמר אזהרה לב"ד וכו' כמש"ל. ואולי כיוין הרב לספרי זוטא שהביא הילקוט פרשת קרח וז"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בל"ת בעשה מנין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש גדולה למקדש וכו' ע"ש אמנם אכתי לא איפרק מחולשא דהו"ל להרב לאתויי בריתא דספרי דהספרי הכל רצין אחריו ומפורסם. והספרי זוטא אין בידינו רק איזה לשונות שמביא הילקוט:
ומתוך הדברים עלה על לב דיש קצת מקום לומר דהסמ"ג דחה המכילתא ועשה עיקר מספרי זוטא דקתני דקרא דושמרתם הוי מצות עשה משום דקשיא ליה במכילתא קושית הרב כנה"ג וסבר סמ"ג דמ"ש בספרי אזהרה לבית דין לאו דוקא כמ"ש מהרח"א בדרך הקדש. אלא דאיכא למידק דכפי הספרי זוטא עשה דושמרתם הוא עשה לזר ולא מצאתי כעת להסמ"ג בעשין שמנה קרא דושמרתם לעשה לזר. ויש לישב:
והרב מהרח"א שם בדרך הקדש הביא קושית הרב כנה"ג ומה שהקשה מהרימ"ט ותמה עליהם ואני הדל עמדתי על זה ומה שעלתה מצודתי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל' ע"ש באורך:
וחזיתיה להרב מהרח"א שם בדרך הקדש שהביא המכילתא דמייתי הרמב"ם בספר המצות וכתב וז"ל אמור מעתה כיון דקרא ושמרו הוא אזהרה לב"ד מוכרח שהוא ל"ת וכו' א"כ השמר דכתיב בהו היינו שאם לא שמרו הכהנים לילה אחד בטלו ב"ד בעשה ועברו על ל"ת משם אנו למדין ושמרו דכתיב גבי כהנים דאית בהו נמי לאו ועשה וכו' ע"ש ואני הדל אומר דדברי הרמב"ם בספר המצות לא מוכחי הכי. ותו כפי דבריו אמאי הרמב"ם לא מנה עשה ול"ת שעוברים ב"ד בביטול שמירת בית המקדש. ועוד יש להרגיש דמי תלה ושמרו דב"ד עם ושמרו דכהנים דלילפו אהדדי. והנכון לכאורה הוא על דרך מה שתירץ הרב כנה"ג דקרא דושמרתם משמרת הקדש מוכח שר"ל השמר שלא יהיה קצף כדכתיב בתריה ולא יהיה קצף ואמטו להכי אף דהשמר דהכא לא דמי לעלמא דהמצוה עצמה היא השמירה ולשון שמירה דכתיב בקרא איכא למימר דלגופיה אתא. מ"מ בקרא דושמרתם משמרת הקדש דכתיב ביה ולא יהיה קצף דרשינן ביה לשון שמירה ככל השמר דאמירן בעלמא והוי ל"ת. אמנם קרא קמא דושמרו את משמרת כיון דהכא המצוה היא השמירה אינו אלא עשה ועפ"ז בלכתם ילכו דברי המכילתא והרמב"ם על דרך נכון ולא קשיא מה שהקשה מהרימ"ט הובא בספר דרך הקדש כאשר למראה עיניו ישפוט בצדק המעיין ודוק הטב:
וחזה הוית להרב כנסת הגדולה בהגהותיו על הר"מ פ"ח דבית הבחירה שכתב וז"ל ולשון שמירה היא וכו' יראה שמכוין רבינו למה שאמרו בגמרא כל מקום שנאמר השמר וכו' וכמה מהדוחק בזה דבעלמא מילת השמר מובנת היא אזהרה וכו' אבל ושמרתם משמרת הקדש אין כאן שום מניעה וכו' ועוד אם כל לשון שמירה היא אזהרה איך אמר למעלה שהיא מ"ע וכו' ולכן נראה דגם רבינו מודה דלא כל לשון שמירה וכו' או במקום שאפשר להתפרש השמר מעשות הדבר הזה כדכתיב ושמרתם את משמרת הקדש וכו' ולא יהיה עוד קצף וכו' אבל בספרי אמרו בפירוש דמקרא דושמרתם את משמרת הקדש הוי מ"ע עכ"ל וקשה בעיני דלא זכר לשון המכילתא שהביא הרמב"ם גופיה בספר המצות למחזיק ולמעוז לו ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה תו קשה מ"ש הרב ז"ל דבספרי אמרו מ"ע דכבר כתבנו לשון ספרי דקאמר אזהרה לב"ד וכו' כמש"ל. ואולי כיוין הרב לספרי זוטא שהביא הילקוט פרשת קרח וז"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בל"ת בעשה מנין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש גדולה למקדש וכו' ע"ש אמנם אכתי לא איפרק מחולשא דהו"ל להרב לאתויי בריתא דספרי דהספרי הכל רצין אחריו ומפורסם. והספרי זוטא אין בידינו רק איזה לשונות שמביא הילקוט:
ומתוך הדברים עלה על לב דיש קצת מקום לומר דהסמ"ג דחה המכילתא ועשה עיקר מספרי זוטא דקתני דקרא דושמרתם הוי מצות עשה משום דקשיא ליה במכילתא קושית הרב כנה"ג וסבר סמ"ג דמ"ש בספרי אזהרה לבית דין לאו דוקא כמ"ש מהרח"א בדרך הקדש. אלא דאיכא למידק דכפי הספרי זוטא עשה דושמרתם הוא עשה לזר ולא מצאתי כעת להסמ"ג בעשין שמנה קרא דושמרתם לעשה לזר. ויש לישב:
והרב מהרח"א שם בדרך הקדש הביא קושית הרב כנה"ג ומה שהקשה מהרימ"ט ותמה עליהם ואני הדל עמדתי על זה ומה שעלתה מצודתי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל' ע"ש באורך:
וחזיתיה להרב מהרח"א שם בדרך הקדש שהביא המכילתא דמייתי הרמב"ם בספר המצות וכתב וז"ל אמור מעתה כיון דקרא ושמרו הוא אזהרה לב"ד מוכרח שהוא ל"ת וכו' א"כ השמר דכתיב בהו היינו שאם לא שמרו הכהנים לילה אחד בטלו ב"ד בעשה ועברו על ל"ת משם אנו למדין ושמרו דכתיב גבי כהנים דאית בהו נמי לאו ועשה וכו' ע"ש ואני הדל אומר דדברי הרמב"ם בספר המצות לא מוכחי הכי. ותו כפי דבריו אמאי הרמב"ם לא מנה עשה ול"ת שעוברים ב"ד בביטול שמירת בית המקדש. ועוד יש להרגיש דמי תלה ושמרו דב"ד עם ושמרו דכהנים דלילפו אהדדי. והנכון לכאורה הוא על דרך מה שתירץ הרב כנה"ג דקרא דושמרתם משמרת הקדש מוכח שר"ל השמר שלא יהיה קצף כדכתיב בתריה ולא יהיה קצף ואמטו להכי אף דהשמר דהכא לא דמי לעלמא דהמצוה עצמה היא השמירה ולשון שמירה דכתיב בקרא איכא למימר דלגופיה אתא. מ"מ בקרא דושמרתם משמרת הקדש דכתיב ביה ולא יהיה קצף דרשינן ביה לשון שמירה ככל השמר דאמירן בעלמא והוי ל"ת. אמנם קרא קמא דושמרו את משמרת כיון דהכא המצוה היא השמירה אינו אלא עשה ועפ"ז בלכתם ילכו דברי המכילתא והרמב"ם על דרך נכון ולא קשיא מה שהקשה מהרימ"ט הובא בספר דרך הקדש כאשר למראה עיניו ישפוט בצדק המעיין ודוק הטב: