קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 1 · הלכה 7 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גמ' הא גדול. אף ב"ה מודו דאסור להוציאו כיון שאין בו צורך כלל דיכול לצאת בעצמו:

וליידא מילה. ולאיזה דבר תנן קטן במתניתין:

בא להודיעך כחן דב"ש. עד כמה הן מחמירין דאפילו בקטן אסרי:

שמואל. היו מוציאין אותו בכסא משכונה לשכונה:

נאמר דהוה. שמואל אסתניס היה ולא היה יכול לצאת בעצמו:

א"ל ברי. היה שמואל ממני וממך ואפ"ה מותר דאף בגדול מתירין ב"ה ולא תני קטן אלא להודיעך כחן דב"ש:

אבנים שישבנו עליהן בנערותינו. שהן מקררין את הגוף מהן נחלש בעת זקנתינו:

ר' יונה. מצוה לחבירים שלא ישבו להם על האצטבאות החיצונות של בית המדרש של בר עולא שהן צוננים ומקררין את הגוף:

רב. מצוה לתלמידיו שלא ישבו על טבלאות החיצונות של בה"מ של אסי שהן צוננין:

ר' אבהו. הוה ירד לרחוץ בהנך מרחצאות של טבריא והיה מסתמיך על שני נסרים שלא לילך על הקרקע יחף מפני הצינה:

שרעין וזקפין. היה מניח אחד ובתוך כך זקפו השני והניחו אותו במקום שפסק הראשון וכן היו עושין תמיד עד שמגיע לקרקעות המרחץ:

מהו הכין. למה אתה עושה כן:

שימרתי כחי לזקנותי. שהצינה שהאדם סובל בנערותו מזיקו לזקנותו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 8f3056be926cf654dada1105db6cb117a964282b612af84fc7c1aab5f3dcb7c2