גמ' טעו ה' זקנים שהורו לר"ט בלוד. שלא יזיזו הבהמה שמתה ממקומה שההלכה כר"ש דאמר מחתכין הדלועין לפני בהמה ואת הנבלה לפני הכלבים אפי' נתנבלה בשבת וכ"ש שמותר' בטלטול לצורך הכלבים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בבכור הוה עובדא. דר"ט שצריך קבורה ואסור להאכילו לכלבים ולפיכך הורו שלא יזיזו ממקומו:
מתני' אמרה כן. מתני' נמי דייקא דשאלה היתה בבהמת קדשים:
אמר לאפק לבר. להוציאה לחוץ ושלא לראותה בבית אפל ע"י נרות:
שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל. כדתנן בפ"ק דנגעים התם ה"ט דכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי:
שמענן אין רואין את הטריפה בבית אפל. בתמיה זה לא שמענו מעולם ולמה יהא אסור:
לא מטעם הזה. שאתה סובר דלוי מדמה טרפה לנגעים אלא שמא תמצא שתהיה טרפה ואח"כ יהא אסור לטלטלה לכך אמר להוציאה תחלה למקום שהוא רוצה שתהיה מונחת שם:
אתיא דרב מתנה. דמוקי למתני' בבכור דוקא כשמואל דבהמת חולין אפי' טרפה מותר לטלטלה כר"ש:
ודלוי. דאסר להוציאה לחוץ כרב דסובר דמודה ר"ש בבע"ח שמתו בי"ט שאסורין וכי שריא במסוכנת בין השמשות דדעתיה עליה להאכילה לכלבים ובהמה טרפה זו ודאי לא היה דעתו עליה להאכילה לכלבים הלכך אוסרה לטלטלה:
הלכה כרבי יהודה. דאמר אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן ופליג אהא דלעיל דאמרו משמיה דשמואל שטעו ה' זקנים שהורו לר"ט:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8f3056be926cf654dada1105db6cb117a964282b612af84fc7c1aab5f3dcb7c2