פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 8

ויקרבו שניהן כאחת. אדלעיל קאי ואעיקרא דמילתא דאמאי דחקת למידרש מיאוחר דבר והא מכיון דכתיב בתרוייהו בין הערבים א"כ בזמן שחיטת התמיד ישחט ג"כ הפסח. ועוד דנהי דדרשת יאוחר דבר אמאי בעי להשהותו כל כך אחר התמיד ישחטו זה אחר זה ויקרבו שניהן כאחת:

א"ר יוסה. כתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והאי מיותר הוא דהא כתוב לעיל את הכבש אחד וגו' אלא למידרש כבש התמיד הוא שני וזמנו בין הערבים מכיון כדלעיל ואין פסח שני דבע"פ לא יקרב עמו כאחת אלא אחריו משקרב התמיד הוא נשחט:

מהו בכל ערב פסח ופסח. כלו' דמפרש מהו בכל יום ויום דתני ר' נתן וקאמר דפליג על המתני' וס"ל דע"פ ג"כ לא מקדמינן ליה להתמיד ובכל יום ויום דקאמר כל ע"פ נמי בכלל:

א"ר יוסי בר' בון טעמיה דהדין תנייה וכו'. כלומר דמפרש טעמיה דהאי תנא דס"ל דאף בע"פ תמיד נשחט בזמנו של כל ימות השנה ואפי' אם חל להיות בע"ש כדלקמן מש"ה היא דאע"ג דצריך שיהא קרב פסח אחריו מ"מ לא בעינן להקדים להתמיד בשביל הפסח אלא דסגי בשחיטת הפסח והקרבתו כדי ליתן חצי שעה בין כל כת וכת וכלומר שמחלקין השעות שאח"כ בין כל כת וכת שהפסח נשחט בג' כיתות כדתנן לקמן בפירקין וא"כ כשנשחט הפסח אחר זמן הקרבת התמיד שהוא תשע ומחצה אכתי איכא ב' שעות ומחצה עד הערב ונמצא שיש כאן חצי שעה לשחיטתו והקרבתו לכת הראשונה וכן לשניה וכן לשלישית ועוד שעה אחת אחר כן עד הערב ושעה א' כדי לצלות הפסח לכל כת וכת ואף אם כולן צולין כאחת וכדתנן בסוף פירקין יוצאת כת ראשונה וישבה לה בהר הבית וכו' חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן והתם בשבת איירי והכא קחשיב להאי תנא דלעולם נשאר עוד שעה אחת וא"כ אפי' בע"פ שחל להיות בע"ש איכא שהות כדי לצלותו מבע"י ואפי' לכת השלישית ודי בכך ולמה יקדימו היום להתמיד מבכל ימות השנה אם אינו צריך לזה: