ולא סוף דבר פסח. לענין המנהג אלא אפי' כל מנהג וכאותן שקיבלו עליהן חרמי טבריה הצדים דגים בחרמות וברשתות בימה של טבריה. והעושין גריסין בציפורי והכותשין דשושי חטים לדייסא בעכו החמירו על עצמן שלא לעשות מלאכתן בחולו של מועד אע"פ שמן הדין מותר כמו ששנינו בסוף פ"ק דמ"ק וגרסי' להא התם:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופריך ניחא גריסי ציפורין דשושי עכו שהניחום להם חכמים במנהגן ומשום שיכולין לתקן זה מקודם המועד אלא חרמי טבריה קשיא וכי אינן ממעטין בשמחת הרגל שלא יהיו מצוין דגי' חיים לכבוד הרגל:
ומשני צד היא בחכה או במכמורת. דלא אוושא מילתא כמו צדי חרמים וא"כ אפי' כן אינו ממעטין בשמחת הרגל:
מיקל להון. מקלל אותן לאלו שנמנעו לעשות מה שהיא לשמחת הרגל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a045dac00784aadf37be9318a3424284d497577856bb47ff52d3b03639bbd762