ר"ג אומר וכו'. חוזר הש"ס ומציין להא דבמתני' וכדי לסיים הא דתני ר' הושטיה לדברי חכמים ואחרת באה וכו' וכלומר ואח"כ כשהשניה והשלישית מסיימות מלאכתן חוזרת האחרת והיא הראשונה ומתחלת בלישה וכשהיה עורכת השניה היא לשה וכו' וכך חוזרות חלילה:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בחטין ארבעת קבין שיעור העיסה נקט עד כמה הוא עושה אותה אם היא של חטין עד ג' קבין וכו' ואית תניי איפכא ומפרש מ"ד בחטין ג' קבין בשיש בהן שמנונית וכו' כלומר סתם חיטין יש בהן יותר שמנונית מבשעורין והלכך ג' קבין של חטין עושין כל כך קמח כמו ד' של שעורין ומ"ד בחטין ד' קבין בשכבר נעשה קמח הוא ר דאינון חטיין שנמשך העיסה מהן כחוט הזה ובלילתן רכה אבל של שעורין דאינון רטיטין העיסה הנעשה מהן קשה ונפררת ובלילתן עבה ואותו ג' קבין של שעורין עולין הן בלישה כמו הד' קבין של חטין ולא פליגי אלא מר בגרעינין הוא משער ומר בקמח שלהן הוא משער:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a045dac00784aadf37be9318a3424284d497577856bb47ff52d3b03639bbd762