גמ' ולמה. גזרו ביה רבנן טומאה:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 10 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אם מפני הסיע הדעת. וכלומר דמספקא ליה להש"ס אי נימא דאתיא אפי' כמ"ד דמדאורייתא נאכל הפסח כל הלילה ומדרבנן הוא שאינו נאכל אלא עד חצות וא"כ לא הוי ליה נותר אחר חצות ואפ"ה גזרו ביה רבנן טומאה דהואיל ומיהת מדרבנן אסור למיכל אחר חצות מסיח דעתו ממנו ואינו שומרו ומיפסל וגזרו ביה שיטמא את הידים או דילמא משום שעבר עליו חצות והיינו כמ"ד דמדאורייתא הוה ליה נותר אחר חצות וכדפרישית במתני':
הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. כלומר דפשיט לה דמהאי דינא נלמד לטעמא דמתני' שהרי הגע עצמך אם יש שם חבורה אחרת והוציא את הפסח מחבורה לחבורה דקי"ל שהפסח נפסל ומטמא את הידים כדאמר בהאי תלמודא בפ' כיצד צולין וכן לקמן דיוצא מטמא את הידים והרי יוצא לא עבר ביה חצות הוי ע"כ דלית טעמא אלא מפני הסיע הדעת וה"נ טעמא דאחר חצות משום היסח הדעת וא"כ מתני' אתיא אפי' כרבנן דר"א בן עזריה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a045dac00784aadf37be9318a3424284d497577856bb47ff52d3b03639bbd762