פתח עינים על יבמות · דף 6a

(מפני סיבה אשר נהייתי ונחלתי כמו חלאי"ם. וחבילי קוצי"ם צומחות אחריהם לא עצרתי כוח למען רבות מני דשאים. אנקוט בקציר"י רק ב' ג' גרגירים ויהי הקצר קצרן של דברים הבאים):

יכול יתירא אדם ממקדש וכו' הקשה הרב עיון יעקב מהיכא ס"ד וכו' ותו מ"ש שמירה האמורה בשבת וכו' הא לא כתיב ביה מורא כלל. ותו נקיש איפכא שבת למקדש וכו':
ויראה דהוה ס"ד לירא מהמקדש עצמו ע"ד מורא אב ואם ורבו לז"א מה שבת ממי אתה מתיירא וכו' דכיון דלא כתיב ביה מורא בהדיא א"כ אין בו אלא מורא כללית שחייב לירא בקיום המצות שצריך לקיימן ביראה ואהבה וא"כ בשמירת שבת אין בה אלא מורא שמים כדרך שאר מצות שבכל מצוה בעשותה צריך לירא ממי שציוה עליה וממנו נקח דמוראת מקדש הגם דכתיבא בפרטות אינה כי אם ממי שהזהיר עליו ככל שאר מצות. ומעיקרא הא דקאמר יכול יתירא אדם ממקדש היינו דס"ד דאי מוראת מקדש היינו ממי שציוה עליו היה מקום לומר דלא לימא מורא מקדש בפרטות וכבר ודאי מורא שמים עליו ומדאמר רחמנא בפרטות הוה ס"ד לירא מן המקדש עצמו להכי אתא הקשא. ואין להקיש איפכא שבת למקדש מאחר דבמקדש לחודיה מספקא לן איזהו מורא אם מהמקדש אם מה'. לא כן דשב' לחודיה ידעינן שפיר דאין בו מורא אלא ממי שהזהיר עליו ככל המצות ותו דתפסת מועט תפסת ולהכי מקיש מקדש לשבת. ועוד מאחר דאיכא לאקושי מקדש לשבת דמוראו לעולם כשמירת שבת דידוע דשמירתו לעולם מקיש נמי דמורא מקדש כמורא שבת אלא שזה בפרט ואידך מכללא אתמר:
ומה שפירש הרב הנז' דכיון שציונו לשמור המקדש יעלה מורא על לבו מפחד האויבים וכו' וקמ"ל שהוא מצד כבוד כמ"ש הרמב"ם פ"ח דבית הבחירה הוא דחוק מאד ותו למאי דס"ד אמאי אצטריך קרא דמורא מקדש כיון דכבר נצטוינו בשמירתו ומשם נדע דצריך לירא מהאויבים ומקדשי תיראו למה לי. ואעיקרא אינו עולה על הדעת. דשמירת מקדש מפחד גנבים ולא בעי הקשא להכי: