חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2

אמר ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. פי' דאל"כ מאי מהני בשכוון לבו הא לא בירך וברכות מעכבות ולמה לא תני התנא דיברך ע"ז אמר ר' יוסי אם אומר את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן פי' דר' יוסי מילתא באנפי נפשי' קאמר דאם תימר שצריך להפסיק מתורה ולברך דמפסיקין לק"ש ומפסיק ומברך א"כ לפ"ז שמעינן הדין בהי' קורא בתורה והגיע זמן המקרא דצריך להפסיק מתורה ולקרות כל הפרשיות שבק"ש בכונת לצאת י"ח דהא בין פרשה לפרשה איכא כמה פרשיות בשיעור כדי לגמור כולה וע"כ דצריך להפסיק ולקרות כל הפרשיות רצופין בזאח"ז ולא מהני מה שיקרא בתורה ועומד בפרשה של ק"ש שיכוין את לבו דהא צריך לכוין בכל הפרשיות וע"כ דמפסיק בתורה ויקרא ק"ש כמו דמפסיק לברך וע"ז התיבון ואינו מפסיק בתמי' והא קי"ל דבאמת מפסיק דמפסיקין לק"ש והי"ל להתנא למיתני הי' קורא בתורה והגיע זמן המקרא מפסיק וקורא ק"ש ולא תנינתא א"כ ה"ה לענין ברכה דבאמת צריך להפסיק ולברך ורק התנא לא תני לה וא"כ אין ראי' ממתני' להא דר"ב. וע"ז קאמר הגמ' זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן בניחותא פי' דמוכח מכאן דצריך לכוין בכל הג' פרשיות דכן מוכח מהאי מימרא דר' יוסי וקאמר ע"ז נשמעיני' מן הדא דאינו כן ר"ל דפליגי ע"ז [וכן איתא בירושלמי לפעמים נשמעיני' מן הדא למימר נשמעיני' מן הדא דאינו כן ופליג על הא דלעיל וכן איתא בירושלמי במס' כתובות פ"ב ה"א אריבר"ב נשמעיני' מן הדא ר"ל דאינו כן וכן פי' שם ביאור הגר"א ז"ל בחו"מ סי' פ"ח] ר"א אומר משום ר"י אם כיון לבו בפרק ראשון אע"ג שלא כיון בפרק שני יצא: