חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 2 · הלכה 8 · Segment 2

הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומים עליהן. פי' בניחותא כיני מתנייתא ר"ל וכן הוא כל משניות וברייתות כיני מתניתא בכל הש"ס הוא להורות דמתקן המשנה ומבאר המשנה ומלות כיני מתניתא הוא הוראת כן הוא מתניתא ונקט לשון קלילא כיני מתניתא והכונה שכן הוא מתניתא והכא משמש ג"כ תיבה הזאת להמשמעות דכן הוא מתניתא ונקט לשון מתנייתא לשון רבים והכוונה דכן הוא מוכח מכל מתנייתא ולאו דווקא ממשנה דידן לחוד אלא המשנה וברייתא מורו לן דבני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן מדלא אסר אלא עבדים אע"פ שהם ג"כ אחרים דאינן קרובין כדמסיק תני מעשה שמתה שפחתו של ר"א ונכנסו תלמידיו לנחמו כו' מפני שהעבדים בימים הקדמונים כבהמה ע"כ לשון הברייתא במס' שמחות פ"א וע"ז מסיק הגמ' אם על ב"ח אחרים אין מקבלין תנחומין כ"ש על עבדים א"כ למה קאמר מפני שעבדים כבהמה אלא ע"כ דמוכח דב"ח אחרים מקבלין תנחומין עליהן ומסיק הגמ' מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקום ימלא חסרונך זאת היא לשון הגמ' ולא לשון הברייתא דמס' שמחות וכן בש"ס דילן ג"כ לשון הגמ' הוא ונמצא מסקנת הגמ' דב"ח אחרים מקבלין תנחומין עליהן ומסיק כד דמך ר"ח בר אדא בר אחתיה דב"ק קביל רשב"ל עלוי דהוי רבי' נימר דתלמידו דבר נשא חביב עלי' כברי' ונמצא לפ"ז דבחביב לי' מקבלין תנחומין על ב"ח אפילו אחרים שאינן קרובין וכמו דמוכח ממתנייתא מהמשנה וברייתא כנ"ל וע"פ דברינו מובן דברי הרשב"א ז"ל דכתב בדף ט"ז ע"ב וז"ל וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין וא"ת ולא יהא אלא ב"ח מי מקבל תנחומין על הרחוקים כבר פירשו בירושלמי שתלמידו חביב כבנו וכן עבדו המשמשו כרצונו הי' עליו כבנו עכ"ל ז"ל וע"י דברינו מובן דבריו ז"ל דכן מתפרש בירושלמי בהאי סוגיא: