רב הונא אמר ג' שאכלו זה בפני עצמו וזה בפ"ע ונתערבו מזמנין והא דקתני במתניתין ג' שאכלו כאחת הוא לאו דווקא אכלו כאחת אלא אפילו כל אחד בפ"ע ע"ז פליג ר"ת וס"ל דלא מהני הא שאכלו כל אחד בפ"ע אלא צריך שיבוא כל אחד מחבורה של ג'. וסבר במקצת כרב הונא ופליג עליו במקצת דס"ל כוותי' דצרופין לזימון אע"פ שלא אכלו כאחת ופליג עליו בזה דר"ה ס"ל דאפילו האכילה הי' ביחידות נמי מצטרפין ור"ח ס"ל דהאכילה צריך להיות אצל כל אחד בג' אבל על דעתי' דר"ז וחברותי' היא ר' יוסא דלעיל דקאמר אנו אין לנו אלא משנה וכמו שנשנית המשנה דווקא ג' שאכלו כאחת אבל שנים לא ודכוותי' אם לא אכלו כאחת נמי לא. נמצא דר"ז ור' יוסא וכל רבנן דהכא פליגי וס"ל דלא כרב הונא ודלא כרב חסדא ונמצא דג' מחלוקת בדבר וכן באיזוב ג"כ ג' מחלוקת בדבר וכן הוא לפי' מהרא"פ ז"ל:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9af3af780702747e3b462e53b237a4763f9ecbfca6016df7728332f6fff23b6e