רשב״א על נדרים · דף 82a

אמר רב יוסף דקאמרה שתביא אתה. וכי קתני יביא ממדינה אחרת. הוא הדין דמצי למיתני יביאו לה אחרים אפילו מאותה מדינה, אלא דעדיפא מינה קאמר, דאילו אמר יביאו לה אחרים הוה אמינא דהרי זה כאילו נדרה הנאה מבעלה, דמסתמא כל פירותיו של בעל מאותה מדינה, קא משמע לן שלא נדרה הנאה מבעלה, ויכול הוא להביא לה ממדינה האחרת.

דקאמרה שתביא אתה. אבל רישא דאמרה קונם פירות עולם עלי, אף על גב דאמרה שתביא אתה, כיון דמבעלה אינה יכולה ליהנות משום מקום הוי עינוי נפש.

הכי גרסינן ברוב הספרים: מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. ויש מפרשים מדסיפא באיסור, כלומר למאי דסבירא לך ודאי סיפא בשאי אפשר להביא על ידי אחר, אלא ודאי בשאי אפשר וכגון שאין מקיפו אלא על ידו, הוי רישא שאי אפשר להביא אלא באיסור, כלומר שנדרה הנאת פירותיו (ואמר תקים) [ואפילו תקנם – לפי השי"מ] היא בעצמה, והוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה בקוצר מסיפא לבד, ולומר מדאמרינן יפר אלמא בשאי אפשר על ידי אחרים, והרי זו כנדרה הנאה לגמרי מפירות אותו חנוני. ולדבריך מאי שנא אין פרנסתו אלא ממנו, אפילו היתה פרנסתו (ממנו אחר) [מאחר – לפי השי"מ] יפר, כיון שאסר הנאת פירות חנוני עליה. ומורי הרב ז"ל פירש, מדסיפא הנאת בעל מכלל דרישא הנאת חנוני, ולא יפר דסיפא הנאת בעל הוא, כיון דלית ליה פירות אלא מאותו חנוני. ומקצת פירושים ראיתי דגרסי, מדסיפא דלא קא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. וזו גירסא פשוטה יותר אילו היו רוב הספרים מודים לה.