הוון בעי מימר. סברוהו למימר שאם עבר והביא מים או יין המגולין ע"ג המזבח כשר ומתניתין איירי בלכתחילה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מדבר שהוא מותר לישראל. וכיון דמקרא אסור אפי' בדיעבד נמי אסור:
עד כדון מים. הוא דאסור מקרא דמשקה ישראל אלא יין מ"ט אסור הא אפשר לעבריה במסננת והארס של נחש צף למעלה ואין הגילוי אוסרתו וכדתנן בפ"ח משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתני' משמע דוקא יין מהני משמרת אבל למים לא מדנקט משמרת של יין ולא נקט סתמא משמרת אין בו משום גילוי א"ו כדפרישית:
המשמח אלקים ואנשים. רישא דקרא ויאמר להם הגפן החדלתי תירושי המשמח אלקים. ואנשים ואע"ג דעבריה במסננת אינו משמח אנשים שמתייראים לשתות ממנו אולי נשתייר בו מארס נחש הלכך אף יין מגולין שעברן במסננת אין מקריבין לגבי המזבח:
הדרן עלך פרק לולב וערבה
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3c040a04e72f5e8a685faed235805fc13f30026dd4d3e56dbd0a8b93f323d4f3