מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 6

מה פליגי בשהערה בה. כדפרישית בפנים דאין לפרש במתכוין בהערא' דא"כ קשה מה דסיים אבל אם גמר כו' וכי צריך ראי' שהגומר ביאתו ביבמתו לדעת שקנה כל הדברי'. ומיהו לא אתיא כשיטת הבבלי דמשמע דלא פליגי אלא בביאת שוגג וכ"כ הרמב"ן ז"ל על הא דמחלק דאם הכניסה לביתו לא אתיא כגמר' דילן דחופה מאי עבדא ביבמין. ובמה שפירשתי ניחא לי מה שהקשה הב"י על דברי הטור סוף סי' קס"ו דכתב אבל בהעראה קונה לכל דבר אף כי נפלה לו מן האירוסין וכתב ע"ז ומ"מ יש לתמוה עליו דכיון שכתבו בירושלמי משמע דפליגי בהעראה מידי ספיקא מיהא לא נפקא ולא ה"ל לפסוק סתם דקונה אפילו נפלה מן האירוסין ולפי מ"ש לק"מ דהטור מיירי בהעראה לדעת ואפשר דהב"י קאי על דברי הרא"ש ז"ל שמביא שם דמשמע דמפרש הירושלמי דפליגי בהעראה במתכוין ומ"מ דברי הטור נכונים לדינא וכן הרמב"ם ז"ל סתם ולא חילק בפ"ב מהל' יבום לענין שארי דברים אלא דבתרומה כתב פ"ח מהל' תרומות הל' ו' דלא קנה בהעראה מן האירוסין וזהו כלישנא בתרא דמן האירוסין ד"ה לא אכלה אבל מן הנשואין אוכלת וכרב ונראה מדבריו שם דמפרש דפליגי נמי בהעראה כדהכא וכן כתב הכ"מ שם ומשמע דבהעראה במתכוין פליגי וצ"ל דמה דמסיים הכא אבל אם גמר כו' היינו משום דר' מתניי' דמחלק בין בא עלי' בבית אביה כו' להכי נקט ר' יצחק בדבריו אבל אם גמר כו' לומר דאפילו בבית אביה ולא מדייק לישנא דכנסה במתני' כר' יוסי אלא דכנסה על ביאה היא וכשיטת הבבלי שס"ל לר' יצחק דחופה ביבמין ליכא: