ובחרש אפי' תלה לייבם כדפרישית דחרש בר יבום הוא כמבואר לקמן פ' חרש ובתוספתא סוף פ"ב החרש והשוטה מייבמין ולא חולצין והרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' יבום הל' ח' כתב אמר הגדול המתינו לי עד שיגדיל הקטן כו' או עד שיבריא החרש ונמלך בו ואם לא ירצה אני אייבם או אני אחלוץ אין שומעין לו וכ"כ בפי' המשנה ומשמע דאחליצה קאי ועל פירושו במשנה לק"מ על שדחק לפרש כן משום דדומיא דרישא נקט תלה בקטן כו' דטעמיה משום דשהויי מצוה לא משהינן והילכך פירש ג"כ בחרש לענין חליצ' ומטעמא דשהויי מצוה אלא דבחיבורו ה"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפי' לייבם לאלתר אין שומעין לו וצ"ל לדעתו דס"ל דבזה לא איצטריך לומר דאין שומעין דהרי אין תורמין אותה וסמך עצמו על מה שכתב שם לקמן הלכה י"ד:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 6 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 958a34b6a6857362f4f78bff4cbb2d2ee7fe07f0425fa921fbbc8a21ae0bd7a5