ולית זיקה כלום אילו ג' אחין כו'. כדפרישית בפנים ואע"ג דהתם לא שייכא זיקה דהרי היא נכרית אצלו מ"מ מייתי ראי' דאפילו לא היחה לה שעת היתר מתחילה אפ"ה מכיון דפרח האיסור ממנה הותרה כמו התם ובבבלי דמסיק לר' יוחנן דאם מתה ראשונה אסור בשני' דלשיטתיה אזיל דס"ל יש זיקה וכדמסיק לעיל פ"ב דף י"ח דשומרת יבם שמתה אסור באמה ורבי יוחנן נמי יש זיקה ס"ל וכדכתבו התו' הכא ע"ש והילכך לא מקשי רבי יוחנן אמתני' אטעם דאחיות אלא היכי דהיתה לה היתר מקודם וכדאמר ליקו' חד מינייהו לחלוץ לשני' ותיהוי הראשונה כיבמה שהותרה כו' וכדפרישית דדמיא להא דאם מתה שני' מותר בראשונה ואמאי קאמר במתני' דלית בהו דין יבום כלל אבל האי תלמודא דמסיק בפירקין דלעיל הל' ב' דאין זיקה כדאמר התם בטלה זיקתה והילכך לא שאני ליה הכא דאפי' מתה הראשונה מותר בשניה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 958a34b6a6857362f4f78bff4cbb2d2ee7fe07f0425fa921fbbc8a21ae0bd7a5