אפילו ראוהו מגוייד אני אומר כו'. משמע אפילו בסתמא דאין ידוע אם נתגייד בחרב מלובנת אם לאו אזלינן לחומרא ואין מעידין עליו וכ"כ הרשב"א ז"ל ומ"ש שם הה"מ ז"ל דנראה מהבבלי דפליג אדהכא דלרבנן מעידין על המגוייד בסתמא כל זמן שלא נודע שנתגייד בחרב מלובנת כבר כתב שם הכ"מ עליו דלא משמע הכי והכרעת הירושלמי דלא ליפלוג אגמרא דידן הכרעה היא דכל מה דמצינו לפרושי בגוונא דלא ליפלוג עדיף טפי ואע"פ שהפירוש יהי' רחוק קצת עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל בכתובות פ' מי שהיה נשוי דאף אם היה פירוש דחוק ראוי לדחוק ולפרש כדי להשוות שתי הגמרות יחד עכ"ל וכן נראה הכא מסתימת לשון הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהביאו המשנה כפשטה כמ"ש הכ"מ וע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 16 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 958a34b6a6857362f4f78bff4cbb2d2ee7fe07f0425fa921fbbc8a21ae0bd7a5