כונס את החרשת ומוציאה בגט והקטנה תמתין כו'. והא דלא נקט הכא תקנתא דמיאון שתמאן הקטנה ותעקור זיקתה ויהא כונס החרשת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יבום הכ"ד טעמא דהש"ס אזיל לשיטתיה דגריס לקמן בדברי ר"א מלמדין הקטנה שתמאן ולא גריס בכולן מלמדין דס"ל דאין מלמדין למאן אלא היכא שנוכל לקיים מצות יבום של תורה והיינו בגדולה וקטנה דלקמן במתני' אבל לא בקטנה וחרשת דשניהם מדרבנן הן וכן משמע משיטת הבבלי וזו היא שיטת הראב"ד ז"ל שם אבל גי' הרמב"ם ז"ל היתה בכולן מלמדין הקטנה שתמאן ואפי' בקטנה וחרשת וכגי' הרי"ף ז"ל ועיין בדיבור דלקמן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 8 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 958a34b6a6857362f4f78bff4cbb2d2ee7fe07f0425fa921fbbc8a21ae0bd7a5