מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 5 · Segment 4

הדא אמרה כ"ג כו'. ולמאי דמסיק בבבלי דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולפ"ז כ"ג אסור לקדש בביאה אא"כ פירש דדעתו לקנות בהעראה וכן מוכח מדברי הר"ן ז"ל שכתב בפ"ק דקידושין וז"ל ומיהו ביבמ' דמיקדשה בהעראה אפי' גמר ביאתו קנה מתחילת ביאה והיינו דתנן ביבמות דף ס"א ובפ' כהן גדול דף י"ח כ"ג חולץ ולא מייבם ואמרי' עלה קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ול"ש מן הנישואין בשלמא מן הנישואין עשה ול"ת הוא אלא מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת ואם איתא דבסתמא לא קני עד גמר ביאה מן האירוסין נמי עשה ול"ת הוא דבעידנא דקני לה דהיינו גמר ביאה כבר נעשי' בעולה אלא ודאי דהיינו טעמא דכיון דמדאורייתא קני בהעראה אלא משום דדעתו על גמר ביאה הוא דאינו קונה בסחמא עד גמר ביאה אבל יבמה נקנית בהעראה לעולם הואיל דביבמה לא בעינן דעת כלל דאפי שניהם אנוסין קנה לא אזלינן בתר דעתי' וכ"ת א"כ דתחלת ביאה קונה ביבמה מאי קא מפרקינן התם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' הוי לן למימר גזירה תחילת ביאה אטו סוף ביאה דכיון דקניי' בהעראה קיימי' לעשה ומכאן ואילך קאי עלה באיסור לאו דיש לומר דכולה ביאה ראשונה ביאת מצוה היא דעיקר להקמת זרע הוא ובעי ביאה ראויה להקמת זרע דאע"ג דעל הרוב אין האשה מתעברת בביאה ראשונה זמנין דמתעברה כדאיתא התם עכ"ל ומדבריו נשמע דבשאר נשים אסור לכ"ג לקדש בביאה בסתמא ועיין בתו' שם ד"ה יבא עשה שתירצו תירוץ אחר על קושיא השני':