ומטמאין על הספק. ובת"כ פ' אמור תני בהדיא דאין מטמאין על הספיקות ודריש לה מדכתיב לה יטמא על הודאי הוא מטמא כו' וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' אבל ולמאי דמסיק הכא דבקים ליה שכלו חדשיו מיירי שפיר וכ"כ הטור י"ד סי' שע"ד דבקים ליה שכלו חדשיו מטמא ואפילו לא שהה שלשים יום:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 7 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סימן היה לו. לפי שפירשתי בפנים זהו הנראה לפרש כדי להשוות ברייתא דר"ח עם ברייתא דת"כ דלעיל ודוחק. ואפשר לפרש נמי דאהך עובדא קאי ולשון שאילה היא סימנין היו ניכרין כלומר מה עלה על דעתיה לנהוג אבילות ודאי משום שסימנין היו ניכרין לא כן כו' דאין סומכין על הסימנין ומשני שסימן זה היה לו שבעל ופירש וקים ליה שכלו חדשיו אלא דלפ"ז קשה מ"ט פסק ר' יסא דלית צריך דהרי אם קים ליה שכלו חדשיו חייב להתאבל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות אבל והוא ממסקנא דפר"א דמילה ואיתא שם נמי עובדא כה"ג ואפשר דרבי יסא פליג על זה ולא קי"ל כוותיה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 958a34b6a6857362f4f78bff4cbb2d2ee7fe07f0425fa921fbbc8a21ae0bd7a5