כמ"ד מאליהן קבלו עליהן את המעשרות. וכן הביאו התו' פ' הערל דף פ"ב ד"ה ירושה בשם מדרש רות א"ר יוחנן מעשרות כיון שגלו נפטרו והם חייבו עצמן מאליהן והר"י פי' שם ההיא דהכא דכיון שגלו נפטרו שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד ולא היה להם חובה לקדש כל א"י ואעפ"י כן חייבו עצמן מאליהן וקדשו וכיון שקידשו קדוש מן התורה וכן דעת הראב"ד והר"ש ז"ל כדכתבו שם דאין נראה ששום חכם יאמר שקדושת הארץ בזמן בית שני לכל המצות התלוין בארץ היתה מדרבנן יע"ש ובאמת שזה דעת ר' יוסי בר חנינא בשביעית שם אבל לר"א שם משמע דלא נתחייבו אלא מדרבנן כדמשמע הכא ובכמ' דוכתי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תרומות הל' כ"ו דתרומה כחלה היא דאפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 958a34b6a6857362f4f78bff4cbb2d2ee7fe07f0425fa921fbbc8a21ae0bd7a5