בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא, נִשְׁתַּכְּחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. קשא כיון דגזרו גם על הנסמך יהרג היה צריך להחזיק טובה גם לנסמכים שסכנו עצמן לקבל הסמיכה דלולי זה היו דיני קנסות בטלין?
ונראה לי בס"ד דעיקר השבח הוא לרבי יהודה בן בבא שהיה זקן שאין יכול לברוח אם ירגישו בו וכדהוה הכי אבל הם שהיו בחורים וגבורים סמכו על עצמם שלא יסתכנו שאם ירגישו בם יברחו וכדהוה הכי.
ועוד נראה לי דהנסמכין אפילו אם יתפסו אותם יאמרו אנחנו לא באנו להסמך אלא לראות ואותם שנסמכו ברחו להם אך הסומך הוא אחד והמה יודעים שהוא היה רבי יהודה בן בבא שהוא היה הזקן הסומך דאם לא בא לסמוך למה בא שם. ואומרו בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, כלומר במרום יזכר לטוב והבי"ת היא בית השמוש.
ונראה לי בס"ד דעיקר השבח הוא לרבי יהודה בן בבא שהיה זקן שאין יכול לברוח אם ירגישו בו וכדהוה הכי אבל הם שהיו בחורים וגבורים סמכו על עצמם שלא יסתכנו שאם ירגישו בם יברחו וכדהוה הכי.
ועוד נראה לי דהנסמכין אפילו אם יתפסו אותם יאמרו אנחנו לא באנו להסמך אלא לראות ואותם שנסמכו ברחו להם אך הסומך הוא אחד והמה יודעים שהוא היה רבי יהודה בן בבא שהוא היה הזקן הסומך דאם לא בא לסמוך למה בא שם. ואומרו בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, כלומר במרום יזכר לטוב והבי"ת היא בית השמוש.