בן יהוידע על סנהדרין · דף 6b

וְכֵן מֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר: "יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר" (דברים א, יז). יש להקשות מה ענין הָר דנקיט כאן? ונראה לי בס"ד דקרא כתיב (עובדיה א, כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַהֳ' הַמְּלוּכָה, ופרשנו הכונה בזכות משפט אמת ישפטו את הר עשו, והר ציון שערים המצויינים בהלכה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים פז, ב) 'אֹהֵב הֳ' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן'. והכי קאמר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט שעולים במקום המצויין בהלכה לשפוט בו דין אמת הנה בזה יזכו לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו ותיבת לִשְׁפֹּט קאי להכא ולהכא ונדרשת כפלים וכיון דהמשפט היא דינא דמלכותא בסוד דינא דמלכותא 'דינא' שהוא סוד שם 'אדנ־י' לכן וְהָיְתָה לַהֳ' הַמְּלוּכָה ולכן משה רבינו ע"ה רוצה בדין אמת כדי שבזה 'יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר' הוא הר הידוע שהוא הר עשו.
אבל אהרן הכהן ע"ה סבירא ליה שגם בשלום שהוא הפשרה נשפוט הר עשו ונתגבר עליו ולכן היה אוהב שלום ורודף שלום (משנה אבות א, יב) והיינו כי שָׁלוֹם [376] שהוא פשרה עולה מספר שע"ו ובזה נכניע עֵשָׂו [376] שהוא שע"ו.
ברם קשה באומרו 'אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם' כי רודף משמע שדוחה השלום ומסירו ומבריחו.
ונראה לי בס"ד הכונה אם יש קטטה ומריבה בין ראובן ושמעון משתדל לעשות שלום ביניהם אך לפעמים לא יועילו מעשה השלום שיש רשע מלשין את שמעון אצל ראובן ובזה סותר כל בנין שבונה אהרן הכהן ע"ה כדי להשים שלום בין ראובן לשמעון חבירו לכן מה עשה אהרן ע"ה רודף שלום שיש בין אותו רשע ובין ראובן כדי שלא יהיה נכנס אצלו ולא יהיו דבריו נאמנים אצלו כי כן שורת הדין מחייבת לעשות לבעלי המחלוקת.
וכמו שנאמר גבי נתן הנביא שהגיד לדוד המלך ע"ה מה שעשו אדוניה ויואב בענין המלכות שאמרו יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ (מלכים א' א, כה) בעודו דוד בחיים ועשה בזה פירוד בין דוד המלך ע"ה ובין אדוניהו ויואב ודעמייהו כדי לבטל המחלוקת.
וכן היה עושה אהרן הכהן ע"ה לאותם רשעים בעלי מחלוקת הבאים אצל ראובן ומדברים לשון הרע על שמעון כדי להגדיל השנאה ולרחק השלום מביניהם שהוא יהיה רודף את השלום שיש בין אותם רשעים לבין ראובן אשר זה השלום הוא הסותר בנין השלום שעושה הוא ובזה אז יוכל לעשות השלום בין ראובן לחבירו שמעון.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש אם יש מריבה לראובן עם שמעון בשביל דברי בזיון שדבר עליו או בשביל מעשה רע שעשה בסתר להזיק לו והוא רוצה לעשות שלום בין ראובן לשמעון מחמת שאמר לראובן שקר דברו על שמעון לפניך ואין לו עון אשר חטא הנה יזדמן לפעמים כך אין דבריו מתקבלים אצל ראובן כי יאמר: אהרן מכזיב הדברים ואומר שקר כדי לעשות לנו שלום ובשביל השלום הוא משנה ואומר לא כן היה הדבר!
לכן מה יעשה אהרן? תחילת הכל יהיה רודף שלום ומבריחו בדבריו שאומר לראובן אם ככה אמר שמעון וכך עשה אז גדול עונו מנשא ואתה תרדפהו עד החרמה ותרד עמו עד לחייו ולא תעשה שלום עמו בשום אופן כי איש כזה אין מן הראוי לעשות עמו שלום ולהתקרב אליו, ואחר שישמע ראובן דברים אלו יהיה לו אמונה באהרן הכהן ע"ה בראותו שמקנא קנאתו וחס על כבודו ורוצה להרחיק השלום מביניהם ואחר כך יורד עמו בדברים בהדרגות שאומר לו כפי הנראה מדבר זה מוכח דשקר ענו בשמעון ואז מיעצו לעשות שלום ועתה יהיו דבריו מקובלים אצלו ואינו אומר ראובן בדעתו דאהרן הוא מגמתו לעשות שלום ולכך מסביר הדבר לזכות את שמעון לפני ואינו כן נמצא מתחילה הוא רודף שלום שמדבר דברים להראות שהוא מבריח את השלום בין ראובן לשמעון אך כונתו כדי שבזה יעשה השלום בין ראובן לשמעון עד כאן דבריו נר"ו.

"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם", וַהֲלֹא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט אֵין שָׁלוֹם, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם אֵין מִשְׁפָּט! (זכריה ח, טז). קשא למה נקיט שתי חלוקות, די בחלוקה ראשונה להקשות ממנה?
ונראה לי בס"ד דתחילה מקשה איך אומר משפט שלום והלא במקום שיש משפט אין שלום ואם תאמר הכי קאמר: משפט שסופו יהיה בו שלום כי ראובן ושמעון מריבים זה בזה זה חושב חבירו מעביר עליו הדין וזה חושב להפך לכן הם מריבים זה בזה אבל אחר שבאו לפני הדיין ואמר לו פלוני חייב פלוני זכאי יעשו שלום ביניהם כי החייב כיון שידע שהדין עם חבירו למה יריב עמו, וכן חבירו אשר ראה שזה קבל הדין ועשה כמו שאמר הדיין למה יריב עמו, וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת יתרו על פסוק וְכָל הָעָם עַל מְקֹמוֹ יָבֹא הַזֶּה בְשָׁלוֹם (שמות יח, כג) עיין שם.
וכן נמי הכי קאמר 'וַהֲלֹא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט אֵין שָׁלוֹם' ואיך אומר משפט שלום? ואם תאמר הכי קאמר משפט שאחריתו שלום עוד קשה 'בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם אֵין מִשְׁפָּט' דאחר שקבלו הדין ועשו שלום אין עוד משפט ואיך הכתוב נקיט אחר שלום מלת שִׁפְטוּ? ומשני אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם? זֶהוּ בִּצּוּעַ! והכי קאמר קרא 'מִשְׁפַּט שָׁלוֹם' זה הבצוע בו 'שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם'.

וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: "וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", וַהֲלֹא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט אֵין צְדָקָה, וּצְדָקָה אֵין מִשְׁפָּט! (שמואל ב' ח, טו). קשא למה לא הביא מקרא מלא בתורה האמור גבי אברהם אבינו ע"ה דכתיב בפרשת וירא (בראשית יח, יט) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ הֳ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט?
ונראה לי בס"ד דהתם הקדים צדקה למשפט והיינו תחילה יתחיל בפשרה שהיא צדקה ואם לא יכול לגמור הדבר בפשרה אז יעשה משפט ובזה ליכא קושיא כלל אך הביא קרא דדוד המלך ע"ה דשם קדים משפט לצדקה ואי אפשר לפרש כן דאם עשה משפט אסור לעשות צדקה שהוא פשרה וכמו שאמר רבי שמעון בן מנסיא לקמן.
ועוד נראה לי בס"ד לתרץ גבי אברהם אבינו ע"ה כתיב יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט שהוא מלמד לאחרים לעשות כן, ויש לפרש מלמד לדיינים לעשות משפט דוקא ומלמד לאחרים רועי בקר ודומיהן לעשות פשרה אבל הדיינים ודאי אסור להם לעשות פשרה זו צדקה ואם כן ליכא קושיא בזה, מה שאין כן בקרא דדוד שהיא מדבר בדוד המלך ע"ה עצמו שעושה משפט וצדקה שפיר מקשי והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה ואיך נקיט תרתי בגוף אחד?
ומה שאמר (שמות לב, ה) 'וַיַּרְא אַהֲרֹן' וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאָה חוּר שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו, נראה לי דריש וַיַּרְא [217] שעולה מספר חוּר [214] עם כולל ג' אותיות.

קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי: הַאי 'לְכָל עַמּוֹ'? 'לָעֲנִיִּים' מִיבָּעִי לֵיהּ! (שמואל ב ח, טו). קשא מה יתרץ תנא קמא לקושיא זו? ונראה לי כי דוד המלך ע"ה בסוד הלבנה דלית לה מגרמא כלום ולכך נקרא עני ועל כן קרי לעניים 'עַמּוֹ' שהם בחינתו או 'עִמּוֹ' בחיר"ק שהם במקום אחד.

"וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִּשְׁפָּט", אֵין לוֹ לַדַּיָן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת (דברי הימים ב' יט, ו). נראה לי בס"ד הטעם דייחס הדין לעינים כי בכוונות של המרכבה צריך לכוין עין ימין מרכבה אל חמשה הויו־ת [26×5=130] שהם מספר עין [130] וכן בעין שמאל נמצא שניהם הם קלקל [260] שאם יראה בעיניו ראיה אמיתית אינו מקלקל הדין ואם לאו הרי זה קלקל הדין. ובזה יובן (תהלים כה, טו) עֵינַי תָּמִיד אֶל הֳ' שהיא מרכבה לשם הוי־ה 'כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי' שלא אטעה. ומספר שני עין יחד עולה עֲמָקִים [260] שצריך הדיין לשדד עמקים בראיית עיניו לכך תלה הדין בעיניו ואמר אֵין לוֹ לַדַּיָן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
וכתיב וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִּשְׁפָּט, הוא כי 'מִּשְׁפָּט' [429] עם הכולל ת"ל כמנין ה' פעמים אלקים [86×5=430] שעולים ת"ל ולכן כתיב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים (שמות כב, ז) ה' אלקים רצונו לומר ה' פעמים אלקים שעולים ת"ל כמנין משפט. ולכן כתיב (תהלים פב, א) בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט, (דברים א, יז) כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא. ולזה אמר 'וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִּשְׁפָּט' רצונו לומר עמכם שם אלקים הרמוז במספר משפט.