בן יהוידע על סנהדרין · דף 94a

בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אין הכונה שיהיה הוא מלך המשיח ממש ותהיה הגאולה השלימה שעתידה להיות בימיו, אלא הכונה שיתן לו הקדוש ברוך הוא מעלות דוגמת מעלות המשיח ויעשה לו נוראות ונפלאות מעין נוראות ונפלאות שיהיו למלך המשיח.
ומה שאמר 'סַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג' הכונה שתהיה מפלת סנחריב במקום מפלת גוג שבמפלת סנחריב תמחה ותתבטל קליפת גוג ומגוג ואז יאבדו באותו זמן גוג ומגוג במקום שהם יושבים ותתבטל מלחמת גוג ומגוג ולא תהיה לעתיד כי יאבדו הם וקליפתם לגמרי ומדת הדין קטרגה כיון שלא אמר חזקיהו המלך ע"ה שירה על הנסים שעשית לו הן ברפואתו ומעמד השמש והן במפלת סנחריב אין ראוי שיזכה ליקח מן המעלות הראויים למלך המשיח כלום.
והא דמדת הדין תלתה הדבר הזה בשירה מפני דידוע שבשירה יהיה מיתוק הגבורות וכל צדיק שהוא מבחינת הגבורות יש לו כח למתק הגבורות בשירה טפי משאר צדיקים ולכן תמצא אברהם אבינו ע"ה כשחפר הבארות לא נתקיימה חפירתם כי באו הפלשתים וסתמום שמלאום עפר (בראשית כו, טו) אבל יצחק אבינו ע"ה כיון שהוא עצמו מבחינת הגבורות כי הוא עטרא דגבורה אז כשחזר וחפר הבארות ההם נתקיימו מעשיו, ולכך אמר כִּי עַתָּה הִרְחִיב הֳ' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ (בראשית כו, כב) ופרשתי בס"ד מה שאמר 'בָאָרֶץ' רמז בזה קיום הארץ הוא על ידי הגבורות. ולכן אם תמלא אותיות הָאָרֶץ כזה ה"א אל"ף ר"ש צד"י יעלה המלוי תל"ה שהם ה' פעמים אלקים [86×5=430] עם חמשה אותיות השורש שלהם.
ובזה פרשתי בס"ד (מקים ארץ) [וְנִבְנְתָה עִיר] עַל תִּלָּהּ (ירמיה ל, יח) כלומר תלה הגבורות הנזכר כי בניינה וקיומה הוא על ידי הגבורות ששרשן תל"ה. ובזה פרשתי בס"ד לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הֳ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ (תהלים מו, ט) והם שמות אלקים הנזכר שרמוזים במלוי אותיות וכאמור.
ומה שאמר 'פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם' הכונה הוא על המלאך הממונה על הארץ כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור פרקי שירה עיין שם, וכן כאן השר הממונה על הארץ אמר אני אומר שירה במקום אותו צדיק ועשהו משיח.
ומה שנתעורר על זה שר הארץ יותר מפני כי הארץ עומדת על התורה כמו שנאמר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה) ולכן יראה ארץ קודם מתן תורה שמא לא יקבלו ישראל את התורה וכיון שקבלו שקטה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.) על פסוק מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה (תהלים עו, ט) בתחילה יראה ואחר כך שקטה וחזקיה המלך ע"ה הרביץ תורה בישראל יותר מכל דורות אחרים וחזק וקיים עמוד התורה שבו נעשה קיום ועמידת הארץ אחר אשר אחז אביו אחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וגזר שלא יעסקו בתורה והיה העולם מתמוטט ובא חזקיה המלך ע"ה וחזקו וקיימו ואמצו לכן שר הארץ השתדל בזכותו של חזקיהו המלך ע"ה עתה ואמר אני אומר שירה ועשהו משיח.
ומה שאמר, אָמַר שַׂר הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ לְצַדִּיק זֶה! היינו שר העולם הוא מלאך מט"ט כנודע ובקש שיעשהו משיח ממש ובימיו תהיה הגאולה ממש וְיָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה 'רָזִי לִי רָזִי לִי' כלומר עתה אין זמן זה ראוי וכשר לגאולה העקרית השלימה מפני שעדיין ניצוצי הקדושה לא נשלם בירורם וכפלה הלשון אחד כנגד ניצוצי קדושה השייכים לתפארת אשר כנגדם אנו אומרים בכל יום פרשת הקטורת שהיא תורה שבכתב בחינת תפארת ואחת כנגד ניצוצי קדושה השייכים למלכות שהוא סוד תורה שבעל פה אשר כנגדם אנו אומרים בכל יום ברייתא של הקטורת דתנו רבנן שהיא תורה שבעל פה בחינת המלכות.
וכששמע הנביא העכוב הוה בעבור ניצוצי קדושה אמר 'אוֹי לִי' שני פעמים כי הנצוץ שהוא טוב כאשר הוא מעורב בקליפה מספר ה'טוב' [17] שלו נהפך למספר אוֹי [17] כי החשבון שוה גם הבת קול נקטה לשון 'רָזִי לִי רָזִי לִי' כי רָזִי בהפוך אתוון זִיר שהוא כתר ונרמזה דעתה תפארת ומלכות לא הגיעו למדרגת 'שני מלכים בכתר אחד' אלא הם שני כתרים וזהו זִיר כפול.
והנה בספר ועד לחכמים כתב הגאון חיד"א ז"ל דבר אחד השייך למאמר זה דמכלתין והוא דכתב שקבל מרבני זקני עה"ק ירושלים תוב"ב דידוע הוא שחזקיהו המלך ע"ה מפני סנחריב סתם מי גיחון ועד היום ביום השישי בחצות שסוגרים פתחי שערי ירושלים כי כל הישמעלים הולכים בעונותינו הרבים לבית המקדש נשארה העיר כמעט ריקנית ומשום הכי סוגרים השערים, וההולך שם אצל שער אחד אשר הוא סמוך למגדל שומע קול מים רבים שהולכים מתחת לארץ.
ובזמן שהרב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל היה בעה"ק ירושלים תוב"ב בא שר אחד תקיף הנקרא אבו סיפ'ין וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו ואמרו לו הגוים יש חכם שהוא אלקי ושמו רב חיים ויטאל, ודאי שהוא יכול לפתחו ושלח אחריו ביום השישי ואמר לו גוזרני עליך שבעוד שאני הולך לבית המקדש פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם והוא נצרך הרבה לעיר ועליך מוטל לפתחו, ואם אין דמך בראשך!
ומורנו הרב רבי חיים ויטאל עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק ובא אליו רבינו האר"י ז"ל בחלום ואמר לו הסכלת עשה כי זה השר היה גלגול סנחריב ולכן נקרא אבו סיפ'ין שבערבי פירושו 'אבי החרבות' ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך ע"ה והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיה המלך ע"ה שהוא מדברים שלא הודו לו חכמים (פסחים נו.) ובזה היתה אתחילתא דגאולה.
והשיבו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל לא רציתי להשתמש בשמות הקודש ואמר לו רבינו האר"י ז"ל אלו לא נשתמשת לבא לדמשק החרשתי אבל מאחר שנשתמשת לזה היית יכול להשתמש לפתחו והיה קדוש השם ותיקון גדול! אמר לו מורנו הרב רבי חיים ויטאל אם כן אחזור לירושלים לפתחו. אמר לו חליף שעתא ולאו זמניה הוא עד כאן דבריו עיין שם.
ומדבריו של רבינו האר"י זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] האחרונים שאמר למורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל 'חליף שעתא ולאו זמניה הוא' נתפרש לנו טעם למה אחר שסתמו חזקיהו המלך ע"ה לא פתחו ישעיה הנביא ע"ה ושאר גדולי ישראל שבכל דור ודור אחר שלא הודו לו בסתימתו חכמי דורו? וגם למה בדורות התנאים ואמוראים דהוה בהו בודאי בעלי קבלה מעשית שיכולים בודאי לפתחו כאשר היה יכול רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל!
ובזה מובן שהיה טעם נסתר לחזקיהו המלך ע"ה בסתימת מי גיחון ומה שלא הודו לו חכמים היינו בטעם הנגלה שלו שאמר שסתמו בשביל מלך אשור וגם אנחנו מבינים הא דלא פתחו אותו אחרי זה עד דור התנאים ואמוראים כי כיון דהוה טעם נסתר בסתימתו לא הוה זמן ראוי לפתחו ברצון הקדוש ברוך הוא אלא עד שהגיע אותו היום שבקש אותו השר מן רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל לפתחו דהא אפילו למורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל עצמו כשאמר לרבינו האר"י ז"ל עתה אחזור לירושלים לפתחו לא נתן לו רשות ואמר לו חלף שעתא ולאו זמניה הוא.
ודע כי אותו השר הנקרא אבו סיפ'ין בא אחר כך לפה עירינו בג'דאד ונקבר פה בג'דאד בתוך חצר גדול בנוי בסוף מבואות היהודים ואומרים הזקנים של עירינו שהיה על קברו קליפה והיו מאמינים בו הגויים ומכבדים אותו הרבה וגם מן היהודים היו הולכים על קברו לבקש וכו' אך הרב המקובל הישיש מורינו הרב רבי ששון מרדכי ז"ל הוא הרב המחבר קול ששון ודבר בעתו ומזמור לאסף, לקח בית סמוך לקברו והיה עוסק שם בקבלה ויחודים כמה ימים עד שביטל הקליפה שלו והנה בעתה נעשה קברו והחצר והבנין כולו חורבה ואשפה וגם בעיני הגויים אינו חשוב כלום אלא ככלב מת כי בטל לגמרי! יהי רצון האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אמן כן יהי רצון, ומי יודע בסוד ה' מה שהיה בהרב מורינו הרב רבי ששון מרדכי ז"ל הנזכר איזה גלגול השייך לזה אשר נתבטלה קליפתו של זה על ידו.

עַד דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי, וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי (ישעיה כא, יא). נראה לי בס"ד דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות אדום על העולם כולו תשעה חדשים עיין שם. וזהו שאמר דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי הם האומות וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי הם אדום שהם עתידים להיות בזוזי לאותם בזוזי שתתפשט מלכותו על כל העולם כולו.

"מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל" (ישעיה כא, יא). יובן בס"ד דידוע חצי ראשון של לַּיְלָה נקרא לֵּיל וחצי השני נקרא לַּיְלָה וידוע דחצי השני הנקרא לילה הוא רחמים לגבי חצי הראשון הנקרא ליל ולכן זכר כאן לילה וליל, רמוז שגלות בבל הוא רחמים לגבי גלות האחרון של עתה לכן לגלות בבל קראו לילה ולגלות אחרון קראו ליל והקדים לילה לליל.
ואמר 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' תיבת 'אֵתָיוּ' לשון אותיות כלומר אותיות של השם יתברך שהם ה"ו של השם ואות א' של כסא ואמר 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' כלומר תשיבו אותיות שלו למקומם להשלים השם והכסא.
או יובן 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' אות יו"ד של ירושלים שהיא חסרה עתה יו"ד דכתיב ירושלם וכאשר פירש הרב הגדול מהר"ם סוזין ז"ל והביא דבריו הרב זכות הרבים מדרש פליאה מהו ירושלים א"ל אה"ו ופירש הרב ששאל מהו ירושלים דכתיבה ירושלם חסר יו"ד? והשיב זה תלוי בשלימות אה"ו שהם א' דכסא ואותיות ו"ה של השם וכאשר יושלמו אלו תושלם ירושלים באות יו"ד. ולזה אמר כאן 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' תשיבו אות יו"ד של ירושלים על ידי התשובה ומעשים טובים.
או יובן שובו את י"ו הם אותיות יו"ד וא"ו שבשם שהם משפיעים לשתי ההי"ן שבשם בסוד ארבע ככרות שבת קדש ובגלות נתמעטה השפעה זו דאותיות יו"ד וא"ו ועל ידי תשובה ומעשים טובים תחזור ליושנה.

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ הֳ' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם" (שמות יח, י). נקיט לשון זה כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר לומר דאין דבר זה דומה ממש להך דחזקיהו דהתם לא אמר שירה כלל אך כאן אמרו שירה גדולה ויקרה ומשובחת ורק 'בָּרוּךְ' לא אמרו. מיהו צריך להבין על מה כל החרדה לחשוב דבר זה לגנאי על אשר לא אמרו 'בָּרוּךְ' כיון דאמרו 'שִׁירָה', ולמה לא תחשב טפי מן 'בָּרוּךְ' ויתרו אמר 'בָּרוּךְ' ולא אמר 'שִׁירָה'?
ונראה לי בס"ד כי הַשִּׁירָה נאמרה על נס התחתון שניצולו ישראל ואויביהם טבעו בים סוף אך אמירת בָּרוּךְ הֳ' קאי על נס העליון שעשה הקדוש ברוך הוא למעלה בעולמות העליונים והוא שעשה אורות דגדלות לבחינת אות וא"ו דשמא קדישא בלתי הדרגות ועל ידי כך יצאו ישראל ממצרים.
ולכן אנחנו אומרים הלל בערבית של ליל חג הפסח וזה נרמז בברוך כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דהגדלות היא בסוד ג' פעמים 'עד' וזה נרמז בפסוק וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים (יחזקאל טז, ז) עֲדִי אחד, עֲדָיִים שתיים. וג' פעמים 'עד' עולה רכ"ב [74×3=222].
ובזה פירשתי מה שאמר השם יתברך לאברהם אבינו ע"ה כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ (בראשית כב, יז) כלומר אשפיע לך ברכה מאורות דגדלות שהם בָרֵךְ [222] ונרמז זה באותיות בָּרוּךְ שהוא רכ"ב וא"ו כי אורות דגדלות הנזכר שהם ג' פעמים ע"ד שעולים רכ"ב המה לבחינת הוא"ו ולכך גנאי זה להם שלא אמרו בָּרוּךְ הֳ' בעד נס העליון של עולמות העליונים הרמוז באותיות ברוך.

הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: גִּיּוֹרָא, עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי, לָא תִּבְזִּי אַרְמָאָה קַמֵּיהּ (שמות יח, י). נראה לי בס"ד נקטי עֲשָׂרָה דָּרֵי כי זה לעומת זה עשה האלקים וכמו שיש יו"ד ספירות קדושה כן יש עשר כוחות טומאה ולכן עד עשרה דרי לא ישאר שום לחלוחית מרוחות הטומאה שהיה נדבק באותו הגר בגיותו שבכל דור ימחה חלק אחת מהם לגמרי ועד עשרה דרי לא ישאר כלל ואז תוכל לבזות ארמאה באפיה כיון דנבדל לגמרי מהם ולא יגיע לו צער בבזיונם.
אך מקשים רב פליג על שמואל דמפרש הוא 'וַיִּחַדְּ' שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה עַל בְּשָׂרוֹ, ואיך מייתי סייעתא לדרשה של שמואל שדרש נַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ חִדּוּדִין?
ונראה לי בס"ד אדרבא בזה בא להקשות על פירושו של שמואל כיון דאמרי אינשי עד עשרה דרי לא תבזי, אם כן מאי קא משמע לן קרא דבר זה ביתרו דנעשה בשרו חדודין והלא הוא הוה ראשון! ואפילו בעשרה דורות הבאים אחריו אם היה מזדמן שתאמר בזיון על אמוראה קמיה היה נעשה בשרו חדודין. על כן אי אפשר לפרש שבא הכתוב ללמדינו דבר זה אלא הכונה הוא 'שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה'.

יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת, וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת (ישעיה י, טז). נראה לי בס"ד הטעם שזכה לשמנה שמות כי הרביץ תורה שבעל פה בישראל עד מאד ותורה שבעל פה יש בה שמונה דרגין 'כשר ופסול טמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר' והנה בשמנה שמות אלו שהם פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵ‏‏־ל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם (ישעיה ט, ה) יש כ"ד אותיות כנגד כ"ד צרופי שם אדנ־י שהוא העושה דין ברשעים בסוד דינא דמלכותא 'דינא' אותיות 'אדנ־י' ולכן אמר יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת שהם כ"ד אותיות כנגד כ"ד צרופים של שם אדנ־י וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב על ידי כ"ד צרופים של שם אדנ־י שהוא הפועל דין ברשעים.
ונראה על חזקיהו התפלל דוד המלך ע"ה אַל יָשֹׁב 'דַּךְ' נִכְלָם (תהלים עד, כא) זה חזקיהו המלך ע"ה שיש לו שמונה שמות שהם כ"ד אותיות ואם תצרף עמהם 'יחזקיהו' יהיו ל"א אותיות בענין שם אֵ‏‏־ל.
ובזה יובן בס"ד מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵ‏‏־ל כָּל הַיּוֹם (תהלים נב, ג) הַגִּבּוֹר זה סנחריב חֶסֶד אֵ‏‏־ל שיעשה הקדוש ברוך הוא חסד א‏־ל לחזקיהו שיש לו שמות ל"א אותיות ואמר כָּל הַיּוֹם הוא על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד (ישעיה י, לב).

וְהָאִיכָּא 'חִזְקִיָּהוּ'? שֶׁחִזְּקוֹ יָ־הּ (ישעיה י, טז). קשא אכתי למה יגרע שם זה ולא ימנה בכלל שמותיו, ובפרט שהוא העיקר שנקרא בו?
ונראה לי בס"ד דאיתא בדברי רבינו בשער הפסוקים כי חזקיה המלך ע"ה ויחזקאל הנביא ע"ה שניהם משורש קין והיו מן הטיפות הראשונות של אדם הראשון שהיו ברפיון ולפי שנשמותיהם היו תלוים ברפיון לכך נזכרו בלשון חוזק בשמותם להורות על תיקונם שנתקנו תיקון גמור ונתקנו לגמרי מרפיונם עיין שם.
ובזה מובן דברי התלמוד דדריש 'חִזְקִיָּהוּ' שֶׁחִזְּקוֹ יָ־הּ מן הרפיון ולכך לא חשיב ליה עם שמנה שמות כי כל אלו השמנה שמות זכה להם מצד עצמו אחר שגדל בתורה ומצות ומעשים טובים ואם כן הם שלו ממש כי מכחו באו לו ומשלו נתנו לו. אך שם חִזְקִיָּה זה נקרא בו מעת לידתו כי הוא מורה על החסד שעשה הקדוש ברוך הוא עמו שחזקו מרפיונו וזה זכה בו תכף ומיד בלידתו בעולם הזה שחזקו י־ה מרפיון ועל ידי כך זכה להיות גדל בתורה ומצות.
ולדרשה של דבר אחר דדריש שֶׁחִזֵּק אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם דשם זה בא לו על פי היתרון שהיה לו בתורה אשר על ידי כך זכה לנס שנעשה בסנחריב ואז ממילא ישראל שראו בעיניהם הנס נתחזקו לאבינו שבשמים הנה לזה המאן דאמר של דבר אחר אית ליה תשעה שמות יש לו וחזקיה בכללם.

וְהָאִיכָּא, 'סַנְחֵרִיב'? שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב (מלכים ב טו, יט). קשא מה תירץ בזה הא אכתי שם שלו הוא ולמה אינו נמנה עם שאר שמותיו? ונראה לי אין הכי נמי שם הוא לו אבל אינו שם של מעלה כדי שיצטרך כנגדו שם אצל חזקיהו המלך ע"ה לבטל כחו יען כי שם זה בעצמו הוא קטיגור שלו שמגיד על רשעתו הן למאן דאמר 'שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב' הן למאן דאמר 'שֶׁסָּח וְנָחַר' ורק לאותם שמנה שמות שהם של מעלה ובא לו מצדם כח צריך להיות כנגדן בקדושה אצל חזקיהו שמנה שמות כדי לבטל כחם.
ומה שאמר 'שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב' נראה לי בס"ד דידוע הקליפה המבטלת לימוד תורה מן האדם ומושכת אותה ממנו שמה 'רִיב' וכמו שכתב רבינו שמשון מאצטרפולי זיע"א על מאמר הגמרא (שבת קמז:) דרבי אלעזר בן ערך נמשך אחר מקום דשן ושמן ויין טוב ושכח תלמודו וכשבא לקרות בספר תורה בציבור בפרשת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב, ב) אמר 'החרש היה לבם' שהניח אותיות 'רִיב' במקום אותיות 'דזך' מפני ששלטה עליו הקליפה שנקראת רִיב ולכן תלמיד חכם שעוסק בתורה תמיד נקרא 'רבי' ששולט על קליפת 'רִיב'.
וידוע דסנחריב שלח דברים עם רבשקה לומר לישראל אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם וכו' (ישעיה לו, טז) וקשא וכי הוא צריך לצוותם על אכילה ושתיה! ודאי הם עושים כן ומה בא לחדש להם בדברים אלו?
אך הכונה כי חזקיהו אומר לכם שתאכלו בלחמה של תורה ושתו ביינה של תורה ואתם אל תשמעו לו אלא אכלו איש גפנו ואיש תאנתו שתתענגו רק באכילה הגשמית בלבד ושתו איש מי בורו ולא תאכלו מלחמה של תורה ולא תשתו ממים ויין של תורה נמצא רצה להפרישם מעסק התורה ולהתענג בתענוג הגשמי של לחם ומים כדי להשליט עליהם קליפה של ריב ולזה נקרא סנחריב סיחתו 'רִיב' כלומר בסיחתו רצה להשליט בעולם קליפה של 'רִיב' בר מינן.

מִפְּנֵי מַה זָּכָה אוֹתוֹ רָשָׁע לִקְרוֹתוֹ, "אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא"? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא סִפֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מלכים ב יח, לב). נראה לי בס"ד ארץ ישראל יש בה שלשה מדרגות של קדושה זו למעלה מזו האחת היא ארץ ישראל למעלה ממנה ערי מקלט למעלה ממנה עיר ירושלים תוב"ב ולכן זכה לשלשה תוארים של מעלה.

לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ. יש להקשות מה שייכות יש לשאלה זו לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ עם מאמר הקודם שהוא מדבר בטעם שזכה לשמות של מעלה משום שלא ספר בגנות ארץ ישראל?
ונראה לי בס"ד דתלמודא קשיא ליה בהאי טעמא כי באומרו כְּאַרְצְכֶם (מלכים ב יח, לב) ולא אמר 'עֲדִיפָה מֵאַרְצְכֶם' לא מכשרון עצמו אמר הכי אלא מפני שהוא מוכרח לכך דיודע שלא יועילו שקריו כי הם יודעים אותם המקומות שהם גריעי מארץ ישראל ומה תועלת בשקריו שיאמר שהם טובים יותר? לכך שאל לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ, ומר זוטרא אמר 'לְאַפְרִיקִי' ורבי חנינא אמר 'לְהָרֵי סְלוּג' ובזמן הגמרא יודעים הם דאלו המקומות היו רחוקים מאד מאד ואי אפשר לחשוב שיש לישראל ידיעה מהם ואין מכירין אותם אם היה רוצה לשקר לומר מקומות אלו טובים יותר אין מי שיכיר בשקריו.

"תַּחַת כְּבֹדוֹ", וְלֹא כְּבוֹדוֹ מַמָּשׁ (ישעיה י, טז). נראה לי לסברת רבי יוחנן רצה לעשות נס פלא שהוא נס בתוך נס שהגופים נשרפו והבגדים קיימים ולסברת רבי אלעזר רצה להגדיל הנס לעיני הרואין שישארו הגופים קיימים והם פגרים מתים ויראו הרואין איך עם רב כחול הים מושלכים מתים שמתו בלילה אחת בשעה אחת אבל אם ישרפו יהיו אפר לא יהיה ניכר מספרם ברבויים כמה היו.