בן יהוידע על סנהדרין · דף 24a

הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה. יש להבין מה ענין הָרִים וְהָרֵי הָרִים דנקיט כאן ולמה גבי ריש לקיש נקיט הָרִים וגבי רבי מאיר נקיט הָרֵי הָרִים?
ונראה לי בס"ד על פי מדרש רבא פרשת ויצא (בראשית רבה סח, ב) אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים (תהלים קכא, א) למלפני ולמעבדני [למלמדי ולעושי] ופירש הרב קהילת יעקב ז"ל למלפני חב"ד [חכמה בינה דעת] ולמעבדני חג"ת [חסד גבורה תפארת] עד כאן דבריו. ולפי זה כיון דחג"ת הם תחת חב"ד נמצא החג"ת נקראים הָרִים וחב"ד הָרֵי הָרִים ולכן רבי מאיר שמעלתו גדולה נקיט גביה הרי הרים שהם חב"ד וגבי ריש לקיש הקטון ממנו נקיט הרים כנגד חג"ת שהם תחת חב"ד.ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר האר״י ז״ל (בשער ההקדמות דף נט:) האמוראים הם מקטנות דאלקים והתנאים מן הגדלות דהויו־ת עיין שם ולכן גבי רבי מאיר שהיה מתנאים דהמה מגדלות דהויו־ת נקיט הָרֵי הָרִים כי ההויו־ת משפיעים לקטנות דשמות אלקים וגבי ריש לקיש שהיה מאמוראים שהם מקטנות דאלקים נקיט הָרִים.
ומה שאמר ריש לקיש על רבי מאיר 'פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר דָּבָר זֶה' נראה לי בס"ד כי גוף התלמיד חכם הוא דוגמת הר סיני שניתנה התורה בתוכו כן גוף התלמיד חכם תורת אלקים בתוכו. והנה אותיות הסמוכים להר מכאן ומכאן הם אותיות קדוש כי קודם 'הר' יש 'קד' ואחר אותיות 'הר' יש 'וש' הרי צירוף קָדוֹשׁ לכן לרבי מאיר שגופו נקרא הר אמר עליו פֶּה קָדוֹשׁ.
גם עוד התלמיד חכם שהוא דוגמת הר סיני יש בקרבו שני מיני לימוד שהם גרסא ועיון ואם כן הוא 'הר' כפול לשני הלימודים וכל הר [205] עולה מספר קָדוֹשׁ [410] ונראה מה שאמר על רבי מאיר 'עוֹקֵר הָרֵי הָרִים' כנגד ד' חלקים של לימוד שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] והיינו הרי תרי הרים תרי הם ארבע.
ברם הא קשיא מאי סלקא דעתיה דמקשן דמקשי וְהָאָמַר עוּלָא הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה, וכי סלקא דעתיה שהוא חריף וגדול בחכמה יותר מן רבי מאיר ח"ו?
ונראה לי בס"ד דהכי קאמר מכאן נראה דריש לקיש היה לו פחד ואימה ממעלה של רבי מאיר לא אמר קושייתו להדיה בדרך קושיא אלא אמר בלשון זֶה פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר זֶה, ומקשי והלא ריש לקיש לא היה אדם קטן בדורו אלא חכם גדול בדורו ואמאי היה לו אימה כל כך מבדורו של רבי מאיר שלא הקשה על דבריו כדרך שמקשין האמוראים על דברי התנאים אלא נהג כתלמיד קטן היושב לפני רבו שמקשה לרבו באימה ובדרך כבוד ולשון נקיה? והשיב לו רבינא מפני שרבי מאיר מופלג בחכמה היה שעוקר הרי הרים וכו' לכך נהג בו ריש לקיש כבוד ביותר בעת שהוא מקשי על דבריו.

"וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים" (זכריה יא, ז). הא דרמז החכמים במקל נראה לי בס"ד דהמקל יש בו תשמיש לטובה שיהיה משענת לאדם לסמוך עליו והוא רגל שלישי לאדם כמו שאמר רבי שמעון בן חלפתא לרבינו הקדוש שתים נעשו שלש (שבת קנב.) ויש בו תשמיש לרוע שחובטין ומכין בו וכן התלמיד חכם אם זכה נעשית לו התורה סם חיים לא זכה להפך (יומא עב: עה״פ דברים ד, מד).
או יובן בס"ד הטעם דמקל הוא סופי תיבות האבות אברהם יצחק וישראל שהם חג"ת [חסד גבורה תפארת] והתלמיד חכם צריך לעסוק בתורה בשלשה חלקים שבה שהם מקרא משנה תלמוד והמקרא כנגד החסד דרגיה דאברהם ומשנה גבורה דרגיה דיצחק ותלמוד תפארת דרגיה דיעקב ולכן 'מקל' שנרמז בו ג' אבות שהם חג"ת [חסד גבורה תפארת] נקרא בו התלמיד חכם.
או יובן על שלשה עמודים העולם עומד תורה עבודה גמילות חסדים (משנה אבות א, ב) שהם כנגד ג' אבות כנודע ושלשתם מצויים בתלמיד חכם כי עֲבוֹדָה הוא מה שקורא בפרשת קרבנות כאלו מקריב (מנחות קי.), וּגְמִילוּת חֲסָדִים עושה בבירור של ניצוצי קדושה על ידי עסקו בתורה ואין לך גמילות חסדים גדולה מזו כי ניצוצי קדושה שהם בקליפה נקראים דלים ועניים והמברר ומעלה אותם עושה חסד וצדקה עמהם.

'נֹעַם', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. 'חֹבְלִים', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה (זכריה יא, ז) . הא דקרא לחכמי ארץ ישראל 'נֹעַם' לשון יחיד ולחכמי בבל 'חֹבְלִים' לשון רבים פירש מהרש"א על דרך שאמרו חד מנייהו כתרי מינן (כתובות עה.) עיין שם. ובאמת כן היא המדה דבני ארץ ישראל מכח קדושת הארץ גומרין תיקון של יום טוב ביום אחד ובני חוץ לארץ צריך להם שני ימים.
ועוד נראה לי בס"ד הטעם 'נֹעַם' אותיות 'מָעוֹן' ששם בית המקדש הנקרא מָעוֹן כדכתיב וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן (תהלים עו, ג) ועל חכמי בבל אמר 'חֹבְלִים' לשון חֶבֶל שהוא משולש בסוד יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט) שהוא משולש בשלשה שמות וכן תלמוד בבלי בלול במקרא במשנה בגמרא.
ומה שאמר 'שֶׁמְּרִירִין זֶה לָזֶה כְּזַיִת' נראה דהם קשים בתחילת הלימוד אבל אֶת וָהֵב בְּסוּפָה (במדבר כא, יד) וכן הזית מר מתחילתו ואחר שנטחן נעשה מתוק וכן אחר כבישה במי מלח כן הם לבסוף יהיו אהובין ומתוקין זה בזה. ומה שאמרו בגמרא (פסחים קיג:) שְׁלֹשָׁה שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה: הַכְּלָבִים וְהַתַּרְנְגוֹלִים וְהַחַבָּרִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַזּוֹנוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל. היינו כי בתחילת הלימוד נראין שונאין זה את זה מחמת כי מרירין זה לזה בהלכה אבל אֶת וָהֵב בְּסוּפָה.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם דקרא לחכמי ארץ ישראל 'נֹעַם' לשון יחיד מפני שנוחין זה לזה נחשבים כאיש אחד אך חכמי בבל כיון דמרירין זה לזה כזית נראין מפורדין זה מזה לכך קראם 'חֹבְלִים' לשון רבים עד כאן דבריו נר"ו.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת־הָרוּחַ, שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל . נראה לי בס"ד להכי נדמו לו כנשים כמו שנאמר וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים (זכריה ה, ט) כי הנקבה מתעברת ויולדת וכן שתי מדות רעות אלו מולידים כמה עונות שימשך מהם מכשולות רבות.
ומה שנאמר 'וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם' נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל דעון חנופה פוגם בחכמה, גם כתוב בשער רוח הקודש דגאוה פוגם בשם י־ה שהוא כמנין גאוה [15] והנה חכמה [73] גימטריא ע"ג ושם י־ה במלואו כזה יו"ד ה"א [26] מספרו כ"ו הרי סך הכל גימטריא צ"ט [73+26=99] וההפרש שיש במספר בין מספר אָרֶץ [291] למספר שָּׁמָיִם [390] הוא מספר צ"ט [291-390=99] ולזה אמר על שתים אלה 'וַתִּשֶּׂאנָה הָאֵיפָה' רצונו לומר אף ורוגז של פגם הרמוז במספר שיש בין מספר שמים למספר ארץ שהוא צ"ט.

"בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם", אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל (איכה ג, ו). נראה לי בס"ד דרך הלצה בארץ ישראל יש שמן זית הרבה ובזול ובלילה יש להם ממנו אור טוב אבל בבל לא יש בה אלא שמן שומשמין ובימיהם היה ביוקר על חד ארבע משמן זית לכן מוכרחים ללמוד תורה שבעל פה בחושך.