בן יהוידע על סנהדרין · דף 110b

בְאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחוֹזְרַנִי בִּי . ודאי לא שייך חרטה גבי קודשא בריך הוא כי הוא צופה עתידות ויודע מה שעתיד להיות אך אומרו 'בְאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי' (תהלים צה, יא) כלומר השבועה היתה בזמן שאפי היא מדת הדין מתוחה שנשבעתי שימסרו ביד מדת הדין אך עתה אחר שקבלו יסורין נהפכה מדת הדין מאיליה ונעשית מדת הרחמים והיא רוצה עתה להטיב להם ונמצאת השבועה כדקיימא קיימא דהשבועה היתה שימסרו ביד מדה זו ותעשה בהם מה שתחפץ וגם עתה נמסרים בידה לעשות בהם שתחפץ ועתה חפצה להטיב להם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה יד.) מה עתר זה מהפך התבואה בגורן כן הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים. ולזה אמר 'וְחוֹזְרַנִי בִּי' כלומר המדה שהיתה דין חזרה למפרע להיות רחמים ואור חוזר נעשה אור ישר שהוא חסד.
והענין הוא כי שם הוי־ה בצירוף הוה־י הוא דין כי אות הנוקבה קודמת לאות הדוכרא ולא עוד אלא דאותיות ה"ו קודמים לאותיות ה"י נמצא צירוף זה הוא אור חוזר וכאשר תחזור צירוף זה של הוה‏־י למפרע יהיה סדר שם יהו־ה שהוא אור ישר וגם דאותיות הזכר קודמים לאותיות הנוקבא. וכן שם אדנ־י כשהוא דין גמור יתהפך לצירוף 'דינא' בסוד דינא דמלכותא דינא, וכשיהיה בסוד המיתוק יהיה צירוף אדנ־י דאות א' בראש הוא מסוד שם אהי־ה ואות יו"ד בסוף היא משם הוי־ה ואותיות ד"ן שהם דין גמור נכפפים ועקדים בתוכם. וזהו 'חוֹזְרַנִי בִּי' שיתהפך סדר אותיות השם מצירוף דין לצירוף רחמים.

"כֹּרְתֵי בְרִיתִי" אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (תהלים נ, ה). נראה הכונה שהם מסרו עצמן בעבור עבודה זרה שהיא ראש עשרת הדברות והעובר עליה עבר על כל יו"ד דברות וזהו כֹּרְתֵי בְרִיתִי בְּרִית יוֹ"ד.
'עֲלֵי זָבַח' אֵלּוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו שמסרו עצמן בעבור עסק התורה שבכתב היא ז' ספרים ומתחילת בבי"ת ותורה שבעל פה היא שמנה דרגין שהם כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי, וזהו עֲלֵי 'זָבַח' זי"ן בי"ת חי"ת.

שְׁבַקָהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ. נראה לי בס"ד דרבי עקיבה דרש ביומא על קבלת התשובה (משנה יומא ח, ט) 'אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל! לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שיש לכם דין בנים. ואחר שדרש דרשה זו של זכות שבקיה הכא דדריש להפך.
ואמר לשון חֲסִידוּתֵיהּ על דרך מה שאמר הכתוב זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ (ירמיה ב, ב) וכן מצינו שאמר לו אותו רשע על ישראל משל למלך שכעס על עבדו והשיב לו רבי עקיבה משל למלך שכעס על בנו (בבא בתרא י.) וידוע התשובה מקובלת אצל ישראל מדין בנים והיא עיקרה ניתנה בתורת חסד לכן אמור בתשובה 'יְמִינוֹ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים' ימין חסד הוא.