מה תלמוד לומר לאמר. להאי מ"ד שכלם אמרו שירה כאחד:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאמר לדורות. שיזכירו תמיד בכל יום את השירה הזאת:
כהדין פסוקא. כמי שמזכיר תחילת הפסוק והן גומרין אחריו כך התחיל להם משה ושרתה רוח הקודש עליהם לגמור את הפסוק כלו. אתנדבו ראשי עם. דהיה לו לומר בפרוע וגו' התנדב עם ולפיכך דריש לה בל' ציווי שצריך שיתנדבו לומר שירה כשהקב"ה עושה להן ניסים:
התיבון. על זה הרי גאולת מצרים דלא אמרו שירה:
שנייא היא. התם שעדיין לא היתה גאולתן שלמה:
שהיא תחילת גאולתן. על הים היתה עיקר גאולתן שראו בבירור שיצאו לחירות עכשיו מפגרי האנשים חטאים שהיו משעבדין בהן:
הרי גאולת מרדכי ואסתר. דלא אמרו שירה:
שהיו בח"ל. ואין אומרים הלל על נס שבח"ל אחרי שבאו לארץ:
ואית דבעי מימר. דה"ט דלא אמרו שירה דמרדכי ואסתר משונאיהן הוא דנגאלו ולא נגאלו מן המלכות לצאת לחרות כדאמר בבבלי מגילה דאכתי עבדי אחשורוש אנן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e79f63a3064139d9fd1fb39606eb817f365867655c41c70e3ee7f3cf8c82ac3f